גירסה בעברית של מאמר שפורסם במהדורת הארץ באנגלית
השמים היו כחולים ובהירים בג' בתמוז תשנ"ד (1994) ולראשונה בחיי הרגשתי כיצד הם קורסים על העולם. הבלתי ייאמן התרחש באותו בוקר. הרבי מלובביץ' הלך לעולמו בבית החולים הר סיני שבמנהטן. שלושה חודשים קודם לכן הוא שקע בתרדמת, זאת לאחר שבמשך שנתיים הוא היה משותק בפלג גופו הימני בעקבוץ שבץ מוחי שתקף אותו.
הייתי בן 17, חודש לפני סיום שנת הלימודים הרביעית שלי בישיבות חב"ד וכמו כל חסידי חב"ד מאמין שהרבי הוא המשיח: הוא יגאל את עם ישראל, הוא יבנה את בית המקדש השלישי, הוא יהיה המלך של דורנו והוא לעולם לא ימות. מכשירי הביפר של החסידים בניו יורק צפצפו ועל הצג הופיע הפסוק "שמע ישראל", שניות אחר כך הגיעה הבשורה לחסידים בארץ ולראש מהדורות החדשות בישראל. הלימודים בישיבה הופסקו אבל אף לא אחד מראשי הישיבה מסר הודעה רשמית. בבית מנחם, בית הכנסת הראשי בכפר חב"ד, התקבצו כמה עשרות חסידים שפתחו בקבוקי משקה והיו בטוחים שזהו יום ההתגלות. סביבם התקבצו צלמים ואנשי תקשורת ותיעדו את המחזה הנדיר: חסידים המשתכרים כשגופת רבם טרם התקררה. מאות אחרים מיהרו לשדה התעופה בן גוריון במטרה להספיק ללווייתו.
בלילה, כמה דקות לפני חצות, הוקרנה בשידור חי הלווייתו של הרבי על מסכי ענק בכפר חב"ד. מחוץ לבית מדרשו של הרבי ברחוב איסטרן פארקווי 770 בברוקלין ניו יורק התקבצו עשרות אלפים. לאחר המתנה לא ארוכה, תחת גשם זלעפות, נפתחה הדלת של הבניין המוכר. השולחן ששימש את הרבי לתפילה הפך לארון הקבורה שלו. הסירטוק, מעילו העליון של הרבי היה מונח על הארון, בדיוק כמו טקס הלוויה של קודמו בתפקיד, חותנו, 44 שנים קודם לכן. מסביבי עלתה ספק קריאה ספק אנחה ארוכה "לא", ובשניות הספורות שהארון עשה את דרכו לרכב שהמתין בקצה השביל - העיניים דמעו, הלב התכווץ. היינו יתומים. אחר כך התקיים טקס קריעה המוני ובשבוע שלאחר מכן נהגנו כולנו במנהגי אבלות.
נהוג לחשוב שהזרם המשיחי נולד אז, בקרב אותם חסידים שסירבו לקבל את מותו של מנהיגם הרוחני. זו טעות. הזרם המשיחי בחב"ד נולד ביום הכתרתו של מנחם מנדל שניאורסון לאדמו"ר השביעי בשרשרת אדמו"רי חב"ד, בתאריך י' שבט תשי"א (1951). במאמר ההכתרה שלו הגדיר הרבי את דור החסידים כדור השביעי, במרוצת השנים תפקידו של דור השביעי היה ברור יותר: "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה". הרבי האמין כי ביאת המשיח תלויה במעשיהם של היהודים וכי בכוחם לזרז את הגאולה. משנתו האידיאולוגית נבעה מהקבלה הלוריאנית שצמחה והתפתחה בצפת כ-400 שנים קודם לכן. הוא שילב בין המיסטיקה הקבלית לבין הרציונאליות היהודית של הרמב"ם תוך התבססות על הלכות מלכים במשנה תורה. את האידיאולוגיה הזו הוא הפך למערכת משומנת היטב של אלפי שליחים בכל העולם הפועלים להפצת היהדות ולסיוע לכל יהודי באשר הוא. בשנים האחרונות לחייו הוא כבר רמז על זהותו של המשיח, על הבניין בו הוא מתגורר, על ייחוסו, על נבואותיו ומעשיו לפני התגלותו. כל אלו הובילו לאדם אחד בלבד: מנחם מנדל שניאורסון. "המשיח כבר כאן איתנו, נשאר רק לפקוח את העיניים" הוא הכריז.
למרות עשרות ספרים שהניח אחריו, רובם תמלולים של שיחות ומאמרים שאמר בפני חסידיו, לאחר מותו של של שניאורסון נותרו יותר סימני שאלה אודות חייו ומשנתו מאשר אמירות ברורות וחד משמעיות.
הוא נולד בשנת 1902 באוקראינה, לאב חסיד חב"ד אדוק, נצר למשפחת רבנים ורב קהילה שבסופו של דבר מת בודד הרחק מקהילתו בשל פעילותו הדתית. משחר נעוריו הרחיב את השכלתו בלימודי חול, עזב את הוריו והיגר לארצות אירופה על מנת ללמוד לימודים אקדמאיים. הוא היה מוכר בסצינה היהודית של ברלין וחי שם עד לעליית הנאצים, התחתן עם בתו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, זאת לאחר היכרות ארוכה של כמה שנים ולמרות שהיתה מבוגרת ממנו ובשלהי שנות העשרים לחייה. מעולם לא נולדו להם ילדים.
הזוג הצעיר היגר לפריז, התרחק מהחצר החסידית של יוסף יצחק וחי במנותק מקהילה יהודית וחסידית. יחד עם גיסו – מנחם הורנשטיין שהיה נשוי לבתו הצעירה של הרב יוסף יצחק – למד בסורבון. לאחר הכיבוש הנאצי הורנשטיין ואשתו שיינא נשלחו לטרבלינקה שם מצאו את מותם. הרבי, יוסף שניאורסון, הצליח לחמוק מגורל דומה באמצעות יחידה של חיילים נאצים שחילצה אותו מגטו ורשה המופגז לספינה ששטה לארצות הברית. סיפור הבריחה הבלתי יאומן נחשף רק בשנים האחרונות במחקר היסטורי של בריאן מארק ריג. מנחם מנדל שניאורסון וחיה מושקה ניצלו מהכיבוש הנאצי בסיוע של הרב יוסף יצחק שניאורסון בגיבוי חסידיו המקושרים לשלטון האמריקאי, קיבלו את האישורים הנדרשים ועלו על ספינה שהגיעה לחופי ניו יורק. מנחם פרידמן ושמואל היילמן מתחקים אחר עקבותיו של שניאורסון הצעיר באירופה בספרם הביוגרפי "הרבי מלובביץ'". סוגיית אדיקותו לדת בתקופה זו, לטעמי, לא הוכרעה.
אף אחד לא דמיין שמנחם מנדל, בעל ההשכלה הכללית והלבוש המערבי, יהיה זה שיירש את חותנו. המאבק של כיסאו המיותם של יוסף יצחק ארך כשנה אולם הדיו ליוו את הרבי מלובביץ עד לשלהי שנות השמונים של המאה העשרים משפט הספרים – מאבק ייצרי רווי אלימות והשמצות בין הרבי וחסידיו לבין בתו ונכדו של יוסף יצחק ברי גוראריה, מאבק שהסתיים בתבוסתה של משפחת גוראריה.
לצד המאפיינים המשיחיים כהונתו של מנחם מנדל כאדמו"ר היתה חריגה בנוף המנהיגים החרדים והחסידיים בדור שאחרי השואה. בניגוד לכל אלה הוא לא הוביל את חסידיו להתבדלות ולהסתגרות. להיפך. לצד מפעל השליחים חוצה הגבולות שלו, הוא ידע ועודד את חסידיו להשתמש במדיה הטכנולוגית כדי לחשוף את משנתו בפני מיליונים – יהודים ולא יהודים. שיעורי רדיו, תוכניות טלוויזיה, מודעות בעיתונים, תהלוכות, קמפיינים מתוזמנים – כל אלה הם רק חלק קטן מהשימוש הרחב שעשו הוא ושליחיו כדי להגיע להמונים – כל זאת מתוך תפיסה שחשיפת תורתו וקיום מצוות יזרזו את ביאת המשיח.
בתוך חב"ד הוא שינה מקצה לקצה את היחס לציונות ולמדינת ישראל.בניגוד לקודמיו שהיו אנטי ציוניים מובהקים – הוא היה שחקן פעיל בפוליטיקה בישראל. נשיא וראש ממשלה מכהנים ביקרו אותו בבית מדרשו ב-770, ח"כים, אנשי צבא ואפילו מלכות יופי עלו אליו לרגל, הוא עודד את חסידיו להגיע לחיילי צה"ל ולהניח על זרועותיהם תפילין ונאבק בכל כוחו נגד החזרת שטחים.
חותנו אותו העריץ ושעל קברו נהג להשתטח באופן תדיר, הטיף כי השואה היא עונש שהגיע לעם ישראל בגין אי קיום המצוות. הוא לעומת זאת גרס שהשואה לא ניתנת להסבר: המוח האנושי מוגבל מדי מכדי להבין את מעשיו של האל.
מותו הותיר במבוכה את עשרות אלפי חסידיו, מבוכה ממנה לא התאוששו עד היום, מבוכה שהובילה לפיצול אידיאולוגי שייתכן ונמצא רק בשלביו הראשונים. שני הצדדים מתקשים להתמודד עם המשנה שהותיר אחריו, או יותר נכון, עם נבואתו שלא התממשה. משנתו ודבריו של הרבי היו חד משמעיים ואינם מותירים מקום לספק: אם הוא איננו המשיח – הרי ששניאורסון משיח שקר. אם המשיח אינו מתגלה בדורנו – הרי שהרבי הוא נביא שקר.
הפלג הלא משיחי בתנועה מתעלם מנבואותיו החד משמעיות בנוגע לגאולה הנמצאת בפתח ומעדיף להתרפק על דמותו כצדיק וסבא האוהב את צאן מרעיתו. הפלג המשיחי נאמן באופן עקבי וחסר פשרות למשנתו המשיחית – גם במחיר התעלמות מחלקת הקבר בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק.
עשרים שנה אחרי מותו ונראה שסימני השאלה סביב דמותו של מנחם מנדל שניאורסון רק גדלים. כך או אחרת, נראה ששני הפלגים בחב"ד, מצליחים לשגשג אידיאולוגית וכלכלית – אולם ספק עד כמה הם אכן נאמנים למשנתו של הרבי המנוח.
השבר בחב"ד הוא מבוכה של חסידים מנבואה שלא התגשמה. ההתכחשות לנבואה או ההתכחשות למוות שניהם פתרונות לא רציונליים ובריחה מהשאלה המשמעותית: מה הרבי חשב לעצמו? האם הוא לא הבין שהדרך שלו מובילה את חב"ד לאיבוד הערכים שלה? הערכים המרכזיים של הרבי: אהבת ישראל ואדם באשר הוא, סובלנות, ואפילו יהדות בסבר פנים - אינם קיימים היום בשני הפלגים. לאומנות, יהדות אגרסיבית ונטולת סובלנות, פוליטיקה, ואפילו דורסנות - כל אלה נמצאים היום בחלון הראווה של חב"ד - בוודאי בישראל.
שני הצדדים רחוקים מדרכו של הרבי. הפלג המשיחי אינו מבדיל בין הלהט שאפיין את הרבי לבין הקיצוניות ממנה התרחק בכל שנות כהונתו. זהו פלג יותר פוליטי, יותר לאומני ולעתים רבות גם גזעני. הפלג האנטי משיחי התנתק ממשימת החיים שהרבי לקח על עצמו ומתכחש לנבואות הגאולה.
 |
| מוצאי שמחת תורה תשנ"א. אני מקבל מהרבי "כוס של ברכה" |
השמים היו כחולים ובהירים בג' בתמוז תשנ"ד (1994) ולראשונה בחיי הרגשתי כיצד הם קורסים על העולם. הבלתי ייאמן התרחש באותו בוקר. הרבי מלובביץ' הלך לעולמו בבית החולים הר סיני שבמנהטן. שלושה חודשים קודם לכן הוא שקע בתרדמת, זאת לאחר שבמשך שנתיים הוא היה משותק בפלג גופו הימני בעקבוץ שבץ מוחי שתקף אותו.
הייתי בן 17, חודש לפני סיום שנת הלימודים הרביעית שלי בישיבות חב"ד וכמו כל חסידי חב"ד מאמין שהרבי הוא המשיח: הוא יגאל את עם ישראל, הוא יבנה את בית המקדש השלישי, הוא יהיה המלך של דורנו והוא לעולם לא ימות. מכשירי הביפר של החסידים בניו יורק צפצפו ועל הצג הופיע הפסוק "שמע ישראל", שניות אחר כך הגיעה הבשורה לחסידים בארץ ולראש מהדורות החדשות בישראל. הלימודים בישיבה הופסקו אבל אף לא אחד מראשי הישיבה מסר הודעה רשמית. בבית מנחם, בית הכנסת הראשי בכפר חב"ד, התקבצו כמה עשרות חסידים שפתחו בקבוקי משקה והיו בטוחים שזהו יום ההתגלות. סביבם התקבצו צלמים ואנשי תקשורת ותיעדו את המחזה הנדיר: חסידים המשתכרים כשגופת רבם טרם התקררה. מאות אחרים מיהרו לשדה התעופה בן גוריון במטרה להספיק ללווייתו.
בלילה, כמה דקות לפני חצות, הוקרנה בשידור חי הלווייתו של הרבי על מסכי ענק בכפר חב"ד. מחוץ לבית מדרשו של הרבי ברחוב איסטרן פארקווי 770 בברוקלין ניו יורק התקבצו עשרות אלפים. לאחר המתנה לא ארוכה, תחת גשם זלעפות, נפתחה הדלת של הבניין המוכר. השולחן ששימש את הרבי לתפילה הפך לארון הקבורה שלו. הסירטוק, מעילו העליון של הרבי היה מונח על הארון, בדיוק כמו טקס הלוויה של קודמו בתפקיד, חותנו, 44 שנים קודם לכן. מסביבי עלתה ספק קריאה ספק אנחה ארוכה "לא", ובשניות הספורות שהארון עשה את דרכו לרכב שהמתין בקצה השביל - העיניים דמעו, הלב התכווץ. היינו יתומים. אחר כך התקיים טקס קריעה המוני ובשבוע שלאחר מכן נהגנו כולנו במנהגי אבלות.
נהוג לחשוב שהזרם המשיחי נולד אז, בקרב אותם חסידים שסירבו לקבל את מותו של מנהיגם הרוחני. זו טעות. הזרם המשיחי בחב"ד נולד ביום הכתרתו של מנחם מנדל שניאורסון לאדמו"ר השביעי בשרשרת אדמו"רי חב"ד, בתאריך י' שבט תשי"א (1951). במאמר ההכתרה שלו הגדיר הרבי את דור החסידים כדור השביעי, במרוצת השנים תפקידו של דור השביעי היה ברור יותר: "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה". הרבי האמין כי ביאת המשיח תלויה במעשיהם של היהודים וכי בכוחם לזרז את הגאולה. משנתו האידיאולוגית נבעה מהקבלה הלוריאנית שצמחה והתפתחה בצפת כ-400 שנים קודם לכן. הוא שילב בין המיסטיקה הקבלית לבין הרציונאליות היהודית של הרמב"ם תוך התבססות על הלכות מלכים במשנה תורה. את האידיאולוגיה הזו הוא הפך למערכת משומנת היטב של אלפי שליחים בכל העולם הפועלים להפצת היהדות ולסיוע לכל יהודי באשר הוא. בשנים האחרונות לחייו הוא כבר רמז על זהותו של המשיח, על הבניין בו הוא מתגורר, על ייחוסו, על נבואותיו ומעשיו לפני התגלותו. כל אלו הובילו לאדם אחד בלבד: מנחם מנדל שניאורסון. "המשיח כבר כאן איתנו, נשאר רק לפקוח את העיניים" הוא הכריז.
למרות עשרות ספרים שהניח אחריו, רובם תמלולים של שיחות ומאמרים שאמר בפני חסידיו, לאחר מותו של של שניאורסון נותרו יותר סימני שאלה אודות חייו ומשנתו מאשר אמירות ברורות וחד משמעיות.
הוא נולד בשנת 1902 באוקראינה, לאב חסיד חב"ד אדוק, נצר למשפחת רבנים ורב קהילה שבסופו של דבר מת בודד הרחק מקהילתו בשל פעילותו הדתית. משחר נעוריו הרחיב את השכלתו בלימודי חול, עזב את הוריו והיגר לארצות אירופה על מנת ללמוד לימודים אקדמאיים. הוא היה מוכר בסצינה היהודית של ברלין וחי שם עד לעליית הנאצים, התחתן עם בתו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, זאת לאחר היכרות ארוכה של כמה שנים ולמרות שהיתה מבוגרת ממנו ובשלהי שנות העשרים לחייה. מעולם לא נולדו להם ילדים.
הזוג הצעיר היגר לפריז, התרחק מהחצר החסידית של יוסף יצחק וחי במנותק מקהילה יהודית וחסידית. יחד עם גיסו – מנחם הורנשטיין שהיה נשוי לבתו הצעירה של הרב יוסף יצחק – למד בסורבון. לאחר הכיבוש הנאצי הורנשטיין ואשתו שיינא נשלחו לטרבלינקה שם מצאו את מותם. הרבי, יוסף שניאורסון, הצליח לחמוק מגורל דומה באמצעות יחידה של חיילים נאצים שחילצה אותו מגטו ורשה המופגז לספינה ששטה לארצות הברית. סיפור הבריחה הבלתי יאומן נחשף רק בשנים האחרונות במחקר היסטורי של בריאן מארק ריג. מנחם מנדל שניאורסון וחיה מושקה ניצלו מהכיבוש הנאצי בסיוע של הרב יוסף יצחק שניאורסון בגיבוי חסידיו המקושרים לשלטון האמריקאי, קיבלו את האישורים הנדרשים ועלו על ספינה שהגיעה לחופי ניו יורק. מנחם פרידמן ושמואל היילמן מתחקים אחר עקבותיו של שניאורסון הצעיר באירופה בספרם הביוגרפי "הרבי מלובביץ'". סוגיית אדיקותו לדת בתקופה זו, לטעמי, לא הוכרעה.
אף אחד לא דמיין שמנחם מנדל, בעל ההשכלה הכללית והלבוש המערבי, יהיה זה שיירש את חותנו. המאבק של כיסאו המיותם של יוסף יצחק ארך כשנה אולם הדיו ליוו את הרבי מלובביץ עד לשלהי שנות השמונים של המאה העשרים משפט הספרים – מאבק ייצרי רווי אלימות והשמצות בין הרבי וחסידיו לבין בתו ונכדו של יוסף יצחק ברי גוראריה, מאבק שהסתיים בתבוסתה של משפחת גוראריה.
לצד המאפיינים המשיחיים כהונתו של מנחם מנדל כאדמו"ר היתה חריגה בנוף המנהיגים החרדים והחסידיים בדור שאחרי השואה. בניגוד לכל אלה הוא לא הוביל את חסידיו להתבדלות ולהסתגרות. להיפך. לצד מפעל השליחים חוצה הגבולות שלו, הוא ידע ועודד את חסידיו להשתמש במדיה הטכנולוגית כדי לחשוף את משנתו בפני מיליונים – יהודים ולא יהודים. שיעורי רדיו, תוכניות טלוויזיה, מודעות בעיתונים, תהלוכות, קמפיינים מתוזמנים – כל אלה הם רק חלק קטן מהשימוש הרחב שעשו הוא ושליחיו כדי להגיע להמונים – כל זאת מתוך תפיסה שחשיפת תורתו וקיום מצוות יזרזו את ביאת המשיח.
בתוך חב"ד הוא שינה מקצה לקצה את היחס לציונות ולמדינת ישראל.בניגוד לקודמיו שהיו אנטי ציוניים מובהקים – הוא היה שחקן פעיל בפוליטיקה בישראל. נשיא וראש ממשלה מכהנים ביקרו אותו בבית מדרשו ב-770, ח"כים, אנשי צבא ואפילו מלכות יופי עלו אליו לרגל, הוא עודד את חסידיו להגיע לחיילי צה"ל ולהניח על זרועותיהם תפילין ונאבק בכל כוחו נגד החזרת שטחים.
חותנו אותו העריץ ושעל קברו נהג להשתטח באופן תדיר, הטיף כי השואה היא עונש שהגיע לעם ישראל בגין אי קיום המצוות. הוא לעומת זאת גרס שהשואה לא ניתנת להסבר: המוח האנושי מוגבל מדי מכדי להבין את מעשיו של האל.
מותו הותיר במבוכה את עשרות אלפי חסידיו, מבוכה ממנה לא התאוששו עד היום, מבוכה שהובילה לפיצול אידיאולוגי שייתכן ונמצא רק בשלביו הראשונים. שני הצדדים מתקשים להתמודד עם המשנה שהותיר אחריו, או יותר נכון, עם נבואתו שלא התממשה. משנתו ודבריו של הרבי היו חד משמעיים ואינם מותירים מקום לספק: אם הוא איננו המשיח – הרי ששניאורסון משיח שקר. אם המשיח אינו מתגלה בדורנו – הרי שהרבי הוא נביא שקר.
הפלג הלא משיחי בתנועה מתעלם מנבואותיו החד משמעיות בנוגע לגאולה הנמצאת בפתח ומעדיף להתרפק על דמותו כצדיק וסבא האוהב את צאן מרעיתו. הפלג המשיחי נאמן באופן עקבי וחסר פשרות למשנתו המשיחית – גם במחיר התעלמות מחלקת הקבר בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק.
עשרים שנה אחרי מותו ונראה שסימני השאלה סביב דמותו של מנחם מנדל שניאורסון רק גדלים. כך או אחרת, נראה ששני הפלגים בחב"ד, מצליחים לשגשג אידיאולוגית וכלכלית – אולם ספק עד כמה הם אכן נאמנים למשנתו של הרבי המנוח.
השבר בחב"ד הוא מבוכה של חסידים מנבואה שלא התגשמה. ההתכחשות לנבואה או ההתכחשות למוות שניהם פתרונות לא רציונליים ובריחה מהשאלה המשמעותית: מה הרבי חשב לעצמו? האם הוא לא הבין שהדרך שלו מובילה את חב"ד לאיבוד הערכים שלה? הערכים המרכזיים של הרבי: אהבת ישראל ואדם באשר הוא, סובלנות, ואפילו יהדות בסבר פנים - אינם קיימים היום בשני הפלגים. לאומנות, יהדות אגרסיבית ונטולת סובלנות, פוליטיקה, ואפילו דורסנות - כל אלה נמצאים היום בחלון הראווה של חב"ד - בוודאי בישראל.
שני הצדדים רחוקים מדרכו של הרבי. הפלג המשיחי אינו מבדיל בין הלהט שאפיין את הרבי לבין הקיצוניות ממנה התרחק בכל שנות כהונתו. זהו פלג יותר פוליטי, יותר לאומני ולעתים רבות גם גזעני. הפלג האנטי משיחי התנתק ממשימת החיים שהרבי לקח על עצמו ומתכחש לנבואות הגאולה.
