‏הצגת רשומות עם תוויות תחבורה ציבורית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תחבורה ציבורית. הצג את כל הרשומות

25.1.10

מבט פסיכולוגי על 15 דקות

מכון "מבט מן הצד", הוא מכון לייעוץ ארגוני המנוהל בידי שתיים: הפסיכולוגית יעל דובר והיועצת הארגונית ד"ר ענת קופ. במסגרת העבודה של המכון עם חברת אגד נוצר בשבועות האחרונים ערוץ הידברות בין 15 דקות לבין אגד. סוג הדיאלוג, האופי שלו, הדרך בה נוצר והעובדה שהוא צומח מתוך שיח פסיכולוגי-ארגוני – הוא נושא מרתק ומעניין הראוי לפוסט בפני עצמו. בינתיים אני מפרסם כאן – באישורן של השתיים – התכתבות שהיתה ביני לבין ד"ר קופ בימים האחרונים. זהירות: ארוך מהרגיל:

Jan 13, 2010 at 2:11 PM

הי יוסי,
בפגישתנו הקודמת כבר העליתי את המגמתיות בעניין התלונות שאתם מבקשים מהציבור לגבי אגד ואף נאמר מצידכם שאכן יש מקום גם לבקשת שבחים שיתנו תמונה מאוזנת יותר.
והפלא ופלא- הגדלתם לעשות ואף הקצנתם באותו הכיוון.

וממש באותו הזמן שאנו עובדים על המסמכים שהנפקתם ומקדישים להם את מלוא תשומת הלב- התגלגל לעיני המייל שלמטה, המופץ מטעמכם.

אם לומר בעדינות, יש טעם רע במיוחד, לנהל שני צירים מקבילים של התנהלות- האחד, מולנו ברצון להתקדם ולשתף פעולה ומנגד, לנסח מסמך כה מגמתי ושלילי המחפש "שחיתויות" ו"אי סדרים" דרך עובדים פנימיים והכי בוטה, לקרוא לכך "מלשינון".

ביי, ענת

המייל המדובר:  
שלום לכם

אם נמאס לכם ממחדלי התחבורה הציבורית בירושלים תמצאו עניין בהודעה הזו. קבוצת 15 דקות הפועלת לשיפור התח"צ בירושלים הקימה את המלשינון. אנו פונים לעובדי עמותת תוכנית אב לתחבורה, לעובדי משרד התחבורה, לעובדי מחלקת התחבורה בעירייה, לעובדי ולנהגי אגד להעביר לנו מידע חסוי אודות המתרחש בארגונים שלהם. אנו מתחייבים לשמור על חיסיון מלא של כל מי שיפנה אלינו, ולשם כך הקמנו עמוד מיוחד באינטרנט המאפשר להעביר לנו מידע מבלי להזדהות.

 כתובת המלשינון: 
http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dHo2b1Ntak5Hd1R4UXFTUlJubnFrVWc6MA

אנחנו מחפשים מחדלים, בזבוזים, אי סדרים, שחיתיות, שגיאות וכישלונות. העבירו לנו את המידע, אנחנו נבדוק אותו ונעביר לעיתונות. אנא העבירו המייל הזה הלאה לכל מי שנראה שיכול לעזור להשיג את המידע.

בברכה,
15 דקות, פורום התושבים לתחבורה ציבורית יעילה
 ----

Jan 13, 2010 at 3:01 PM

שלום ענת

קודם כל - תודה על המייל שלך. אני מעריך את זה שאמרת את אשר על ליבך.

שנית, אכן, אנחנו הקמנו את המלשינון. הוא הוקם בעקבות פגישה שהיתה לנו עם מנהל קשרי קהילה בתוכנית אב לתחבורה, מר אמנון אליאן. הוא התנהג כלפינו בכוחנות ובאגרסיביות, סירב למסור כל מידע לפני שנצהיר שאנחנו מנתקים מגע מהתקשורת, הודיע לנו שאגודת הסטודנטים תייצג אותנו מעתה ואילך ופיצץ את הפגישה 15 דקות (אירוני) אחרי שהחלה. בנוסף, הוא האשים אותנו במסירת מידע שקרי לתקשורת (לא הביא שום דוגמה), בלקיחת קרדיט על הישגים שלא שלנו (שוב, לא הביא שום דוגמה) ובכלל כל ההתנהלות היתה מזלזלת ולא מכבדת.

נפגענו, נעלבנו, הרגשנו מושפלים, והכי חשוב - הוא דחק אותנו לפינה ולא השאיר לנו כל ברירה מלבד מעשה נואש. למרות זאת, פניתי אליו שוב, השארתי לו שתי הודעות במשיבון (אחרי שסינן אותי), העברתי מסרים באמצעות הדובר שלהם וביקשתי להיפגש עם שניהם על כוס קפה ולנסות להגיע לפשרה. אחרי שבועיים וחצי, כשלא קיבלתי שום תשובה, ובהחלטה משותפת ללא מתנגדים החלטנו לצאת עם המלשינון.

שלישית, אני גאה בדיאלוג ובערוץ ההידברות שיצרנו איתכם ובזכותכן. הבוקר שוחחתי עם יעל והזמנתי אותה או מי מטעם אגד לשתי ישיבות בנושא תחבורה: האחת ועדת התכנון העירוני בעירייה, השנייה של פורום צעירים במרכז בחסות ראש העיר. אני חושב שהדיאלוג בינינו הוא כבר התקדמות משמעותית ואין לי ספק שנגיע יחד להישגים.

רביעית: אנחנו נחושים, עקשנים, לא נימוסיים לעתים, אבל לא טיפשים. לא נשמיץ את אגד בזמן שאנחנו מנהלים איתכם דיאלוג.

ודבר אחרון: את קיבלת נוסח מקוצר של המייל שהפצנו. במייל המקורי, החתום בשמי, פירטתי את הסיבות להקמת המלשינון, מצ"ב.

את מוזמנת להעביר את המייל הזה לכל מי שנראה לך לנכון.

תודה, יוסי

שלום פעילי 15 דקות

ביום חמישי לפני למעלה משבועיים קיימנו ביוזמתנו פגישה עם מנהל קשרי קהילה בעמותת תוכנית אב לתחבורה מר אמנון אליאן. אליאן דרש כי ננתק מגע עם התקשורת וכי לא נדווח לפעילינו על המתרחש בפגישות. הוא התנה את המשך הפגישות עם העמותה בניתוק מהתקשורת.


סירבנו. זכותנו וחובתנו לדווח לפעילים שלנו ולכלל הציבור הירושלמי על המידע, על הדרישות ועל התוכניות של תוכנית אב לתחבורה. הדרישה שלא נחשוף דבר לציבור היא דרישה אנטי דמוקרטית המעידה על אטימות ועל חוסר רגישות של מי שאמור לנהל את קשרי הקהילה עם הציבור הירושלמי.

כדי לגלות מה מסתירה תוכנית אב לתחבורה הקמנו את "המלשינון". אנו פונים לעובדי עמותת תוכנית אב לתחבורה, לעובדי משרד התחבורה, לעובדי מחלקת התחבורה בעירייה, לעובדי ולנהגי אגד להעביר לנו מידע חסוי אודות המתרחש בארגונים שלהם. אנו מתחייבים לשמור על חיסיון מלא של כל מי שיפנה אלינו, ולשם כך הקמנו עמוד מיוחד באינטרנט המאפשר להעביר לנו מידע מבלי להזדהות.

כתובת המלשינון:
http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dHo2b1Ntak5Hd1R4UXFTUlJubnFrVWc6MA
אנחנו מחפשים מחדלים, בזבוזים, אי סדרים, שחיתיות, שגיאות וכישלונות. העבירו לנו את המידע, אנחנו נבדוק אותו ונעביר לעיתונות. אנא העבירו המייל הזה הלאה לכל מי שנראה שיכול לעזור להשיג את המידע.


תודה, יוסי סעידוב - 15 דקות
---

Jan 13, 2010 at 9:29 PM

הי יוסי
תודה על התשובה הכנה.

אני מודעת לעובדה שהרבה אמוציות קיימות סביב הסוגיות המדוברות ועדיין... כאן אין זו סוגיה של אמוציות, או של עד כמה אתם נחמדים ו/או נימוסיים, אלא סוגיה של אתיקה. גם אני שותפה לתחושתך שאנחנו יוצרים דיאלוג תוך רצון לכבד זה את זה. אנחנו משקיעות הרבה מאוד אנרגיה ביצירת דינמיקה של עבודה ממוקדת- לקוח מתוך אמונה עמוקה שזה הדבר הכי נכון לשני הצדדים. לאור האמור, הייתי מצפה שתעדכן אותי לפני אקט כזה. התקלות במייל כזה באופן פתאומי מניבה הרבה תחושות בעייתיות...

בנוסף, לאור ההסבר שלך, שהרקע לאקט היתה פגישה בעייתית מול גורם בתוכנית אב לתחבורה, נדרשת כאן היכולת לעשות אבחנה בין גוף לגוף. אם בתחילת פעילותכם, מן הסתם, כרכתם את כל הגופים יחד, הרי שהיום, עם התקדמות התהליכים באגד ניתן וצריך לעשות אבחנה בין הגופים ובין צורות הדיאלוג השונות ולתת איזשהו קרדיט למאמצים המקודמים. בהנחה שקידום המטרות חשוב לכם ובהנחה שאינכם רוצים לטרפד את ההתקדמות שכבר הושגה, יש לנכון להסיר את אגד מהמייל הנדון.

ביי, ענת  
--

Jan 14, 2010 at 10:59 AM

ענת

את צודקת. הייתי צריך לספר לכם קודם. אני מצטער.

לצערי אין לי שליטה על המייל שכבר נשלח, אבל יש לי הצעה אחרת. עד כה קיבלנו שתי פניות של נוסעים המבקשים לשבח התנהגות של שני נהגים שהתנהגו באדיבות יוצאת דופן. אני מציע ש-15 דקות ייתן להם סוג של צל"ש: תעודה או משהו כזה, נדאג להפגיש אותם עם הנוסע ששיבח אותם, נצלם, תפיצו לעיתונות, אנחנו נבהיר את העמדה שלנו בנוגע למצוקת הנהגים, ונראה לי שכולנו נרוויח. מה דעתך?

אני חוזר על ההתחייבות שלי. לא נתקוף את אגד בתקשורת כל עוד אנחנו מדברים. יחד עם זאת נצטרך לקבוע יחד מסגרת זמנים.

להתראות, יוסי
--

Jan 15, 2010 at 12:49 AM

הי יוסי,
ראשית- הצעתך מעניינת ומרעננת ובוודאי שנקדמה בברכה. אין לי ספק שגם הנהגים מאוד יוחמאו וזה יעשה הד מול הנהגים האחרים בבחינת ההכרה המתקבלת על שירות אדיב.

שנית- נכון שכבר אין לך שליטה על המיילים שנשלחו, אבל האיזכור של אגד במלשינון מופיע גם באתר שלכם באינטרנט שעליו יש לכם שליטה ומשם וודאי שראוי להסירו. 

שבת שלום, ענת
--


  • ובאותו עניין: ביום רביעי השבוע (27.1.10) יתקיים כנס ירושלים לצעירים בחסות ובהשתתפות ראש העיר. הכנס ייערך בסינמטק בשעה 16:00. בשעה 18:30 יתקיימו מספר קבוצות עבודה, אחת מהן תעסוק בנושא "תחבורה ציבורית ממשבר אמון לבניית אמון -  שיקום מערכת היחסים שבין משתמשי התחבורה הציבורית בירושלים לבין הגופים העוסקים במתן השירות". 15 דקות ישתתפו. גם אתם מוזמנים. כאן נרשמים לכנס.

7.12.09

SMS מלשכת ראש העיר

"לא קצת נסחפת להגיד שניר ברקת בוגד?". השואל: יועץ התקשורת של ראש העיר ניר ברקת. האמצעי: SMS. העיתוי: יום שלישי האחרון. באמת, לא נסחפתי? לכנות את ראש העיר שלנו בוגד? מה עבר עלי?

בואו נתחיל מהתחלה. עם כניסתו של ברקת לתפקיד ראש העיר הוא השתתף בישיבתה הראשונה של ועדת התחבורה העירונית. ולא רק הוא. בכירים מהעירייה ישבו שם לצד בכירי משרד התחבורה, אגד, הרכבת הקלה ותוכנית אב לתחבורה. זאת הייתה ישיבה מעניינת. בסופה התקבלו כמה החלטות חשובות, זאת שמעניינת אותנו היא זו שעוסקת במידע בתחנות: " אגד תדאג לשילוט בכל תחנות האוטובוסים, מפות סטטיות וב–150 תחנות יהיו מפות דינמיות – תוך 3 חודשים"

שלושת החודשים עברו – דבר לא קרה. חלף עוד חודש, וכמובן, התחנות נותרו ללא מידע. אין אף מפה רשמית של התחבורה הציבורית בירושלים, בתוך האוטובוסים אין שום מידע על מסלול הנסיעה, על התחנות בהן הוא עוצר או על היעד הסופי. במילים אחרות: אין לנו, הנוסעים באוטובוסים, שום אפשרות לתכנן את הנסיעה שלנו. לא מבחינת זמנים ולא מבחינת מסלול. אנחנו כבולים להרגלים הישנים שלנו. אנחנו לא מחדשים את המסלולים שלנו או את מספרי הקווים. המצב הוא כל כך אבסורדי שכבר יש כמה התארגנויות של אזרחים פרטיים המפיצים מפות של קווי האוטובוס בעצמם. 

בחודש יוני פנה "15 דקות", פורום משתמשי התחבורה הציבורית בעיר, במכתב לראש העיר. הזכרנו את קיומה של החלטת ועדת התחבורה שאושררה על ידי מועצת העיר. לא קיבלנו שום תשובה. עם יד על הלב – הופתענו. ציפינו שניר ברקת יזנק על ההחלטה הזו כמוצא שלל רב וידרוש מאגד, משרד התחבורה, ואולי אפילו מהעירייה להציב את המידע בתחנות. פנינו שוב אחרי חודשיים – שוב דממה אלחוטית. יועצו המיוחד לענייני הרכבת הקלה, שנפגש איתנו לפגישת היכרות מאוד נחמדה, ירד למחתרת: לא השיב לאי-מיילים ולא חזר להודעה שהשארנו במשיבון שלו. ניסינו גם מסלולים עוקפים: חברי מועצה, סגני ראש עיר ומקורבים. לא קיבלו אף תשובה מעודדת.

ביום ראשון בשבוע שעבר הצגנו את בעיית המידע בפני השר להגנת הסביבה גלעד ארדן. ארגון 15 דקות, החבר בקואליציית ירושלים בת קיימא, נבחר להיות הראשון שיציג בפני השר את מטרותיו. ארדן וכל צמרת המשרד שלו לא הצליחה להבין מדוע אין מידע בתחנות. הסברנו להם: מערכת האוטובוסים כך כל כך מזעזעת שאף אחד לא מוכן להתחייב על זמני הנסיעה, תדירות הקווים ומסלולם.

כעבור יום התקשרו עיתונאים והתעניינו במה שקרה בפגישה. כשנשאלתי מדוע ראש העיר לא אוכף את החלטת המידע אמרתי את האמת. "אני לא יודע. אין לי הסבר. אבל דבר אחד ברור: ראש העיר בגד בנוסעי התחבורה הציבורית בעיר. הוא התחייב לשפר אותה, הוא קיבל החלטה להציב מידע בתחנות, והוא לא עושה דבר כדי לאכוף אותה".

מיד אחרי שקיבלתי את ה-SMS רציתי להסביר את כל זה ליועץ ראש העיר. התקשרתי אליו. הוא לא ענה. אז שלחתי לו SMS בחזרה. "חשבתי שזה מה שיגרום לכם לדבר איתנו. שוב טעיתי"

22.11.09

רטיניטיס פיגמנטוזה (RP)

רישיון הנהיגה שלי פוקע מדי ערב. על הרישיון כתוב "מוגבל לשעות היום בלבד". רטיניטיס פיגמנטוזה, זו שמה של המחלה הגנטית שהוריי הורישו לי. זה לא כל כך מסובך להסביר, אני קורא לה עיוורון לילה. תשימו אותי בליל ירח מלא במדבר – אין שום סיכוי שאני אראה משהו. לא כדאי שאני אאחר לסרט בקולנוע – תצטרכו להחזיק לי את היד. זאת מחלה גנטית שנכון להיום אין לה תרופה.

היא מגבילה בעיקר בנהיגה. אי אפשר לנסוע בשעות הלילה – גם לא בכביש מואר. אם יש לי נסיעה אל מחוץ לעיר היא מתוכננת כך שאחזור עוד הרבה לפני שמחשיך או שיהיה מי שיחזיר אותי. אני חייב לגור בעיר, אני חייב לעבוד קרוב למקום מגוריי, ובעיקר - אני תלוי לחלוטין בתחבורה ציבורית. אירועים משפחתיים, פגישות עבודה, וכל מה שקורה אחרי 16:00 בעונת החורף – מחייבים אותי לחפש את התחנה הקרובה ולחכות לאוטובוס. זאת תלות מוחלטת, גזירה שהשלמתי איתה – בעיקר כי אני לא מכיר מציאות אחרת. אתם מפתחים תלות ברכב פרטי – אני מסתדר טוב מאוד בלעדיו.

כללים לנסיעה בתחבורה הציבורית
להתדרדרות החמורה בתחבורה הציבורית בירושלים שמתי לב כשעבדתי בתל אביב. הנסיעה מהבית בקו 18 היתה ארוכה יותר מהנסיעה מירושלים לתל אביב. ברכב פרטי מדובר בנסיעה של שמונה דקות לכל היותר, הליכה ברגל לוקחת 45 דקות, אבל באוטובוס זה לוקח יותר משעה. ניסיתי ללמוד את ההרגלים של התחבורה הציבורית בעיר, שעות של אוטובוסים, מסלולים, כדי לשפר את הזמנים אבל בפועל גיליתי עליה דברים אחרים.

ברגע שנראה אוטובוס בקצה האופק מתחילים להרגיש תכונה בתחנה. מתחיל קרב עדין בין הממתינים מלווה בדחיפות מרפק קלות. זה השלב בו מנחשים היכן הנהג יעצור בדיוק. הפרמטרים: גודש התנועה בכביש, המכוניות החונות בסמוך לתחנה, כמות האנשים בתחנה ועוד.

נוסע בלי חופשי חודשי – נדפק. בזמן שהנהג נותן לו עודף, עוקפים אותו בין חמישה לעשרה נוסעים. גם אם היו מקומות פנויים באוטובוס – הם כבר היסטוריה. מי שמצא מקום פנוי נדבק לכיסא בכל מחיר. אישה בהריון, קשישים עם עגלות של שוק – זאת הבעיה שלהם.

לקח לי כמה שבועות להבין שזו מלחמת הישרדות בה החזק שורד. ניסיתי למצוא אנשים כמוני באוטובוסים, וגיליתי שנכחדנו. מי שנוסע היום בתחבורה הציבורית בירושלים הוא רק מי שאין לו ברירה. מי שיכול לוקח מונית, הולך ברגל, או ששם נפשו בכפו ומעדיף לנסוע ברכב פרטי – רק לא באוטובוס. שם נוסעים רק מי שאין להם ברירה. אלו שאין להם כסף למונית או לרכב פרטי, בקיצור: תלמידי תיכון, קשישים, עניים וחרדים.

את 15 דקות, ארגון הפועל לשיפור התחבורה הציבורית בירושלים, הקמתי יחד עם אהוד עוזיאל. החלטנו שנמאס לנו. לדעתנו הרכבת הקלה היא תירוץ גרוע. אנחנו חושבים שתכנון נכון, ובעיקר - כזה שמשתף את הציבור - היה פותר ויפתור בעיות עתידיות. ראש העיר ניר ברקת ושר התחבורה ישראל כץ מתעלמים. מהצד השני עוד לא נתקלנו בנושא שסוחף כל כך הרבה ירושלמים מכל כך הרבה קצוות שונים של העיר.

אנחנו עומדים להשיק אתר אינטרנט חדש. אתם מוזמנים להציץ בו בסביבת העבודה בקישור הזה. נשמח לשמוע כאן הערות והצעות לשיפור. שמואל בראנץ, שעובד עליו במרץ בשבועות האחרונים, ישמח גם לשמוע מילה טובה.