27.1.10

בקבוק יין שאני לא זוכר את שמו

אני לא זוכר איזה בקבוק יין שתיתי באותו אחר הצהרים, אבל על דבר אחד אין ויכוח, הוא אכן שימח את לבבי. שימח כל כך עד שכאשר נתקלתי בשכנה בחדר המדרגות, חרגתי ממנהגי ודרשתי בשלומה: "מה יש לך גב' לוין?" ספק שאלתי ספק פיזמתי. היא ניצלה את ההזדמנות וסיפרה לי על כביש בן ארבעה נתיבים שאמור להיסלל בקרוב על יד מסילת הרכבת הישנה בסמוך לבניין המגורים שלנו. הגב' לוין לא טמנה את ידה בצלחת ושלחה אלי מייל של התארגנות תושבים כנגד הסלילה המתוכננת.

ימים ספורים לאחר מכן, בלי יין אבל עם אבטיחים קרים, הקמנו בסלון הבית שלי את הוועד להקמת פארק המסילה. שי בייטנר, מורה מבית ספר קשת שיזם עצומה לראש העיר אורי לופוליאנסקי, סיפר על מה שהיה ידוע לקבוצה שלו (לא הרבה), ד"ר קימי קפלן (שמאז הפך לפרופ') מונה פה אחד ליו"ר הוועד, והחלטנו להצטרף אליו לפגישה מתוכננת עם סמנכ"ל העירייה ומנהל אגף תושי"ה (פגישה שנקבעה רק לאחר שהתלונן אצל מבקרת העירייה שהפקידים מתעלמים ממנו).

מהפגישה הזו יצאנו
מבולבלים ונסערים. הפקידים לא הסתירו מאיתנו מידע. הם פרשו בפנינו מפות ענק שהציגו את הכביש המתוכנן לפרטיו. ארבעה נתיבים, שניים לכל כיוון, שדורסים את השטחים הפתוחים האחרונים של השכונה שלנו. התב"ע היתה מאושרת, משרד התחבורה אישר כבר תקציבים, וסלילית הכביש כיכבה ברשימת המשימות לביצוע של חברת מוריה לשנה הקרובה.
לא נלחמנו נגד הכביש. ידענו שאין לנו סיכוי. נאבקנו למען פארק ליד מסילת הרכבת, פארק שכולנו חלמנו עליו כל אחד לחוד – פארק המסילה. עם הרבה עזרה מבחוץ ניסחנו יחד את
החזון שלו; הבאנו אותו למודעות הציבורית; גרמנו לעשרות ולמאות אנשים לצאת מבתיהם ולתמוך בפארק; הקמנו גינות קהילתיות לאורך תוואי המסילה; התעקשנו ולא ויתרנו על הפארק שלנו.

חלפו שנתיים וחצי בסך הכל מאותו בקבוק יין שאני לא זוכר את שמו וביום חמישי הקרוב (28.1.10) יתקיים בגינה הקהילתית שהקמנו טקס הנטיעות המרכזי של עיריית ירושלים. ראש העיר ניר ברקת וסגניתו נעמי צור ייטעו עצים בגינה שהעירייה הקודמת התעלמה מתושביה. לפני פחות מחודש אישרה העירייה תקציב לשיתוף ציבור לתכנון פארק המסילה. בשנה הקרובה תהיה זו העירייה שתזמין את עשרות אלפי התושבים הגרים בשכונות הסמוכות לפסי הרכבת לבוא ולחלום על הפארק שלהם, לנסח את החזון שלו, לקבוע את העקרונות שלו ולתכנן אותו יחד עם גורמי מקצוע. בינתיים גם אתם מוזמנים לטעת אצלנו עץ.

  • טקס הנטיעות המרכזי של עיריית ירושלים, בהשתתפות: ראש העיר ניר ברקת, סגנית ראש העיר נעמי צור, יתקיים בגינה הקהילתית ברחוב מעגלי יבנה 115, גוננים, ביום חמישי, י"ג שבט, 28.1.10, בשעה 10:00 בבוקר.

25.1.10

מבט פסיכולוגי על 15 דקות

מכון "מבט מן הצד", הוא מכון לייעוץ ארגוני המנוהל בידי שתיים: הפסיכולוגית יעל דובר והיועצת הארגונית ד"ר ענת קופ. במסגרת העבודה של המכון עם חברת אגד נוצר בשבועות האחרונים ערוץ הידברות בין 15 דקות לבין אגד. סוג הדיאלוג, האופי שלו, הדרך בה נוצר והעובדה שהוא צומח מתוך שיח פסיכולוגי-ארגוני – הוא נושא מרתק ומעניין הראוי לפוסט בפני עצמו. בינתיים אני מפרסם כאן – באישורן של השתיים – התכתבות שהיתה ביני לבין ד"ר קופ בימים האחרונים. זהירות: ארוך מהרגיל:

Jan 13, 2010 at 2:11 PM

הי יוסי,
בפגישתנו הקודמת כבר העליתי את המגמתיות בעניין התלונות שאתם מבקשים מהציבור לגבי אגד ואף נאמר מצידכם שאכן יש מקום גם לבקשת שבחים שיתנו תמונה מאוזנת יותר.
והפלא ופלא- הגדלתם לעשות ואף הקצנתם באותו הכיוון.

וממש באותו הזמן שאנו עובדים על המסמכים שהנפקתם ומקדישים להם את מלוא תשומת הלב- התגלגל לעיני המייל שלמטה, המופץ מטעמכם.

אם לומר בעדינות, יש טעם רע במיוחד, לנהל שני צירים מקבילים של התנהלות- האחד, מולנו ברצון להתקדם ולשתף פעולה ומנגד, לנסח מסמך כה מגמתי ושלילי המחפש "שחיתויות" ו"אי סדרים" דרך עובדים פנימיים והכי בוטה, לקרוא לכך "מלשינון".

ביי, ענת

המייל המדובר:  
שלום לכם

אם נמאס לכם ממחדלי התחבורה הציבורית בירושלים תמצאו עניין בהודעה הזו. קבוצת 15 דקות הפועלת לשיפור התח"צ בירושלים הקימה את המלשינון. אנו פונים לעובדי עמותת תוכנית אב לתחבורה, לעובדי משרד התחבורה, לעובדי מחלקת התחבורה בעירייה, לעובדי ולנהגי אגד להעביר לנו מידע חסוי אודות המתרחש בארגונים שלהם. אנו מתחייבים לשמור על חיסיון מלא של כל מי שיפנה אלינו, ולשם כך הקמנו עמוד מיוחד באינטרנט המאפשר להעביר לנו מידע מבלי להזדהות.

 כתובת המלשינון: 
http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dHo2b1Ntak5Hd1R4UXFTUlJubnFrVWc6MA

אנחנו מחפשים מחדלים, בזבוזים, אי סדרים, שחיתיות, שגיאות וכישלונות. העבירו לנו את המידע, אנחנו נבדוק אותו ונעביר לעיתונות. אנא העבירו המייל הזה הלאה לכל מי שנראה שיכול לעזור להשיג את המידע.

בברכה,
15 דקות, פורום התושבים לתחבורה ציבורית יעילה
 ----

Jan 13, 2010 at 3:01 PM

שלום ענת

קודם כל - תודה על המייל שלך. אני מעריך את זה שאמרת את אשר על ליבך.

שנית, אכן, אנחנו הקמנו את המלשינון. הוא הוקם בעקבות פגישה שהיתה לנו עם מנהל קשרי קהילה בתוכנית אב לתחבורה, מר אמנון אליאן. הוא התנהג כלפינו בכוחנות ובאגרסיביות, סירב למסור כל מידע לפני שנצהיר שאנחנו מנתקים מגע מהתקשורת, הודיע לנו שאגודת הסטודנטים תייצג אותנו מעתה ואילך ופיצץ את הפגישה 15 דקות (אירוני) אחרי שהחלה. בנוסף, הוא האשים אותנו במסירת מידע שקרי לתקשורת (לא הביא שום דוגמה), בלקיחת קרדיט על הישגים שלא שלנו (שוב, לא הביא שום דוגמה) ובכלל כל ההתנהלות היתה מזלזלת ולא מכבדת.

נפגענו, נעלבנו, הרגשנו מושפלים, והכי חשוב - הוא דחק אותנו לפינה ולא השאיר לנו כל ברירה מלבד מעשה נואש. למרות זאת, פניתי אליו שוב, השארתי לו שתי הודעות במשיבון (אחרי שסינן אותי), העברתי מסרים באמצעות הדובר שלהם וביקשתי להיפגש עם שניהם על כוס קפה ולנסות להגיע לפשרה. אחרי שבועיים וחצי, כשלא קיבלתי שום תשובה, ובהחלטה משותפת ללא מתנגדים החלטנו לצאת עם המלשינון.

שלישית, אני גאה בדיאלוג ובערוץ ההידברות שיצרנו איתכם ובזכותכן. הבוקר שוחחתי עם יעל והזמנתי אותה או מי מטעם אגד לשתי ישיבות בנושא תחבורה: האחת ועדת התכנון העירוני בעירייה, השנייה של פורום צעירים במרכז בחסות ראש העיר. אני חושב שהדיאלוג בינינו הוא כבר התקדמות משמעותית ואין לי ספק שנגיע יחד להישגים.

רביעית: אנחנו נחושים, עקשנים, לא נימוסיים לעתים, אבל לא טיפשים. לא נשמיץ את אגד בזמן שאנחנו מנהלים איתכם דיאלוג.

ודבר אחרון: את קיבלת נוסח מקוצר של המייל שהפצנו. במייל המקורי, החתום בשמי, פירטתי את הסיבות להקמת המלשינון, מצ"ב.

את מוזמנת להעביר את המייל הזה לכל מי שנראה לך לנכון.

תודה, יוסי

שלום פעילי 15 דקות

ביום חמישי לפני למעלה משבועיים קיימנו ביוזמתנו פגישה עם מנהל קשרי קהילה בעמותת תוכנית אב לתחבורה מר אמנון אליאן. אליאן דרש כי ננתק מגע עם התקשורת וכי לא נדווח לפעילינו על המתרחש בפגישות. הוא התנה את המשך הפגישות עם העמותה בניתוק מהתקשורת.


סירבנו. זכותנו וחובתנו לדווח לפעילים שלנו ולכלל הציבור הירושלמי על המידע, על הדרישות ועל התוכניות של תוכנית אב לתחבורה. הדרישה שלא נחשוף דבר לציבור היא דרישה אנטי דמוקרטית המעידה על אטימות ועל חוסר רגישות של מי שאמור לנהל את קשרי הקהילה עם הציבור הירושלמי.

כדי לגלות מה מסתירה תוכנית אב לתחבורה הקמנו את "המלשינון". אנו פונים לעובדי עמותת תוכנית אב לתחבורה, לעובדי משרד התחבורה, לעובדי מחלקת התחבורה בעירייה, לעובדי ולנהגי אגד להעביר לנו מידע חסוי אודות המתרחש בארגונים שלהם. אנו מתחייבים לשמור על חיסיון מלא של כל מי שיפנה אלינו, ולשם כך הקמנו עמוד מיוחד באינטרנט המאפשר להעביר לנו מידע מבלי להזדהות.

כתובת המלשינון:
http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dHo2b1Ntak5Hd1R4UXFTUlJubnFrVWc6MA
אנחנו מחפשים מחדלים, בזבוזים, אי סדרים, שחיתיות, שגיאות וכישלונות. העבירו לנו את המידע, אנחנו נבדוק אותו ונעביר לעיתונות. אנא העבירו המייל הזה הלאה לכל מי שנראה שיכול לעזור להשיג את המידע.


תודה, יוסי סעידוב - 15 דקות
---

Jan 13, 2010 at 9:29 PM

הי יוסי
תודה על התשובה הכנה.

אני מודעת לעובדה שהרבה אמוציות קיימות סביב הסוגיות המדוברות ועדיין... כאן אין זו סוגיה של אמוציות, או של עד כמה אתם נחמדים ו/או נימוסיים, אלא סוגיה של אתיקה. גם אני שותפה לתחושתך שאנחנו יוצרים דיאלוג תוך רצון לכבד זה את זה. אנחנו משקיעות הרבה מאוד אנרגיה ביצירת דינמיקה של עבודה ממוקדת- לקוח מתוך אמונה עמוקה שזה הדבר הכי נכון לשני הצדדים. לאור האמור, הייתי מצפה שתעדכן אותי לפני אקט כזה. התקלות במייל כזה באופן פתאומי מניבה הרבה תחושות בעייתיות...

בנוסף, לאור ההסבר שלך, שהרקע לאקט היתה פגישה בעייתית מול גורם בתוכנית אב לתחבורה, נדרשת כאן היכולת לעשות אבחנה בין גוף לגוף. אם בתחילת פעילותכם, מן הסתם, כרכתם את כל הגופים יחד, הרי שהיום, עם התקדמות התהליכים באגד ניתן וצריך לעשות אבחנה בין הגופים ובין צורות הדיאלוג השונות ולתת איזשהו קרדיט למאמצים המקודמים. בהנחה שקידום המטרות חשוב לכם ובהנחה שאינכם רוצים לטרפד את ההתקדמות שכבר הושגה, יש לנכון להסיר את אגד מהמייל הנדון.

ביי, ענת  
--

Jan 14, 2010 at 10:59 AM

ענת

את צודקת. הייתי צריך לספר לכם קודם. אני מצטער.

לצערי אין לי שליטה על המייל שכבר נשלח, אבל יש לי הצעה אחרת. עד כה קיבלנו שתי פניות של נוסעים המבקשים לשבח התנהגות של שני נהגים שהתנהגו באדיבות יוצאת דופן. אני מציע ש-15 דקות ייתן להם סוג של צל"ש: תעודה או משהו כזה, נדאג להפגיש אותם עם הנוסע ששיבח אותם, נצלם, תפיצו לעיתונות, אנחנו נבהיר את העמדה שלנו בנוגע למצוקת הנהגים, ונראה לי שכולנו נרוויח. מה דעתך?

אני חוזר על ההתחייבות שלי. לא נתקוף את אגד בתקשורת כל עוד אנחנו מדברים. יחד עם זאת נצטרך לקבוע יחד מסגרת זמנים.

להתראות, יוסי
--

Jan 15, 2010 at 12:49 AM

הי יוסי,
ראשית- הצעתך מעניינת ומרעננת ובוודאי שנקדמה בברכה. אין לי ספק שגם הנהגים מאוד יוחמאו וזה יעשה הד מול הנהגים האחרים בבחינת ההכרה המתקבלת על שירות אדיב.

שנית- נכון שכבר אין לך שליטה על המיילים שנשלחו, אבל האיזכור של אגד במלשינון מופיע גם באתר שלכם באינטרנט שעליו יש לכם שליטה ומשם וודאי שראוי להסירו. 

שבת שלום, ענת
--


  • ובאותו עניין: ביום רביעי השבוע (27.1.10) יתקיים כנס ירושלים לצעירים בחסות ובהשתתפות ראש העיר. הכנס ייערך בסינמטק בשעה 16:00. בשעה 18:30 יתקיימו מספר קבוצות עבודה, אחת מהן תעסוק בנושא "תחבורה ציבורית ממשבר אמון לבניית אמון -  שיקום מערכת היחסים שבין משתמשי התחבורה הציבורית בירושלים לבין הגופים העוסקים במתן השירות". 15 דקות ישתתפו. גם אתם מוזמנים. כאן נרשמים לכנס.

21.1.10

שיתוף ציבור - חלק ראשון

הכל בגלל ביטול תוכנית ספדיה. עשרים אלף יחידות דיור שאמורות היו להיבנות מערבית לירושלים התפוגגו ומשרד השיכון והעירייה החלו לפזול לתוך העיר במטרה לצופף שכונות. השכונות שנבחרו הן גוננים, קריית יובל, קריית מנחם, ארמון הנציב ורוממה. בחירה מעניינת שראויה לדיון בפני עצמו. עוד נושא שראוי לדיון הוא מכבסת המילים: העירייה קוראת לתוכניות "התחדשות עירונית", המתנגדים קוראים להן "פינוי-בינוי" ובאמצע תמצאו את המונח "ציפוף".

בשלוש השנים האחרונות עבדו בעירייה ובמשרד השיכון על תוכנית לשכונת גוננים. העבודות על התוכניות היו במחשכים, הרחק מעיניי התושבים וללא שיתוף פעולה איתם. לפני שנתיים היה ניסיון לשתף את הציבור. משרד השיכון הקצה לטובת העניין חצי תקן, אבל גיוס קבוצה תושבים בודדים שייקחו חלק בתוכניות נתפס על ידי המשתתפים כלא רציני ורשלני במקרה הטוב, וכניסיון ליצור מראית עין של שיתוף ציבור במקרה הרע. התושבים דרשו שיתוף ציבור אמיתי, העירייה החליטה לערוך סקר ולקיים כנס.

בשבוע שעבר (ד') התקיים כנס התושבים ובו הוצגו בפני התושבים הקווים הכלליים של התוכנית. האולם היה מלא מפה לפה. צמרת התכנון העירוני (סגנית ראש העיר נעמי צור, מהנדס העיר שלמה אשכול) אנשי משרד השיכון, מתכנני התוכנית, חלק מהנהלת המינהל הקהילתי ועוד איישו את שולחן הכבוד. יאיר אסף שפירא תיאר במדויק את שהתרחש שם: חוסר אמון מופגן בין התושבים לנציגי הרשויות. דבריהם של הדוברים השונים נקטעו שוב ושוב בסדרה של שאלות וקריאות ביניים.

התוכנית מציעה לאשר תוכנית אב חדשה לשכונה. במקום 2-3 קומות של בנייה, תותר בנייה לגובה של עד 7 קומות. הבניינים הקיימים ייהרסו ובמקומם ייבנו בניינים חדשים. הנחת העבודה של התוכנית גורסת שכוחות השוק יעשו את העבודה. הביקוש לדירות בירושלים יוביל יזמים לקנות בניינים ולבנות במקומם בניינים שישלשו את מספר התושבים בשכונה.

התושבים שהגיעו לכנס אמרו "לא" חד משמעי. לתוכנית יש הרבה בעיות ברמה התכנונית, אבל הבעיה הגדולה מכולן היא חוסר האמון שבין התושבים לעירייה. צריך להיות נאיבי או טיפש כדי לחשוב שבכנס בו יוצגו מצגות חובבניות ייעלם חוסר אמון שהעירייה שקדה עליו במשך עשרות שנים. המרחבים הציבוריים המוזנחים של השכונה הם עדות אילמת ליחס שקיבלו תושבי השכונה, קשישיה וילדיה מצד עיריית ירושלים והרשויות בעשרות השנים האחרונות. גני המשחקים המתפוררים הם רק משל להתעלמות, לזלזול וליחס המפלה לרעה של העירייה למתגוררים בשכונה, לצרכים הבסיסיים שלהם ולכך שהעירייה לא טרחה מעולם לדבר איתם.

כדי לבנות מחדש את האמון העירייה צריכה לשקם את תשתיות השכונה: הפיזיות והחברתיות. על ההיבטים הפיזיים והתכנוניים כתב כבר שפירא. ההיבט החברתי הוא הליך של שיתוף ציבור. תהליך בו התושבים מתארגנים באמצעות המינהל הקהילתי ומציגים את החזון שלהם לשכונה ואת העקרונות שלהם לתכנון.

להליך כזה בייחוד בשכונת גוננים, אמורות שתי מטרות. הראשונה היא לשמוע מהם צרכי התושבים, להכיר את השכונה דרך העיניים של אלו שמתגוררים בה ולהטמיע את הרעיונות שלהם ביסודות של התוכנית. המטרה השנייה, ולדעתי החשובה יותר, היא לבנות מחדש את האמון בין הרשויות לתושבים. רק תהליך של דיאלוג בין הממסד לבין התושבים באמצעות בנייה של הנהגה מקומית יכול לגרום לשני הצדדים להבין זה את זה. תחילה העירייה צריכה להכיר ולשאת באחריות שלה להזנחה רבת השנים. היא צריכה להקשיב לתושבים – הם מכירים את השכונה ואת האנשים בה יותר טוב מכל מתכנן. כך יוכלו גם התושבים להקשיב לעירייה, להבין מהם הצרכים הכלל עירוניים של ירושלים, ויחד לתכנן עתיד טוב לנו, וכן, גם לילדינו.

3.1.10

בחירות 2013: מי יתמודד נגד ניר ברקת?

אהוד אולמרט ינק מהסיגר והפריח ענן של עשן לחלל החדר. אני ישבתי מולו ותהיתי מה אעשה אם הוא יציע לי שאכטה. אולמרט חסך ממני את הדילמה. השנה: 2003. המקום: אי שם במרומי מצודת זאב. האירוע: הבחירות לכנסת. חודשים ספורים לפני כן מצאתי את עצמי בטעות בחזית הקרב שבין ראש עיריית ירושלים דאז לבין עיתון "כל העיר" וביום הבחירות קיבלתי את המשימה להתלוות לאולמרט באשר ילך. בערב הגיע אולמרט, שכיהן כיו"ר מטה הבחירות, למצודה שם ניהלנו שיחת רקע קצרה. בין השורות הוא לא השאיר מקום לספק – הוא מכוון גבוה. מאוד גבוה.

בעשר בערב אריאל שרון הדהים את המערכת הפוליטית עם 38 מנדטים ואולמרט הצליח להיכנס לכנסת ממעמקי רשימת הליכוד. חזרתי למערכת נכנסתי לחדרו של העורך דאז אנשיל פפר והכרזתי: אולמרט רוצה להיות ראש ממשלה, הוא רוצה להחליף את אריק שרון. כתבתי את הכתבה, אנשיל השתכנע ונתן לה את הכותרת "מכיכר ספרא ללשכת ראש הממשלה". שלוש שנים אחר כך, בדרך לא דרך, אולמרט הצליח להגשים חלום ולהפוך אותי לנביא בעל כורחי.

שבע שנים אחרי, ואני במצב רוח נבואי משהו. אז בואו נשחק את המשחק: בעוד פחות מארבע שנים יתקיימו הבחירות לתפקיד ראש עיריית ירושלים. המועמדים הטבעיים הם ראש העיר המכהן ניר ברקת, המצהיר שהוא כאן לשתי קדנציות. מולו יתמודד מועמד חרדי. נראה שזה יהיה שותפו הקואליציוני סגן ראש העיר יצחק פינדרוס. פינדרוס, שהיה ראש עיר לא רע בכלל בבית"ר עלית והודח, עלה לירושלים במצוותו של מנהיג הפלג הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב. ניתן להניח שמדובר בקדנציה המכשירה אותו לתפקיד ראש העיר. על פי התוכנית המקורית, כך אני מניח, הוא אמור היה להחליף את מאיר פרוש לאחר קדנציה אחת. אבל, הקרב בין פינדרוס לברקת הוא הימור מסוכן מדי לחרדים. פינדרוס לא יגרוף קולות רבים מהמגזר החילוני, וגם אם ינצח תחסר לו לגיטימציה ציבורית.

איזה מועמד חרדי יכול לגרוף את קולות החילונים בקלות ולהדיח את ברקת? הקלף המנצח הוא שר השיכון המכהן אריאל אטיאס. לאטיאס מספר יתרונות מובילים על כל מועמד חרדי אחר. ראשית, הוא מביא איתו קבלות של עשייה ומהפכות בכל תחום ומקום שהיה בו. החל מהקמת מערך הכשרות "בית יוסף" של ש"ס והרב עובדיה יוסף, דרך מהפיכת הצרכנים שהנהיג במשרד התקשורת (בעיקר עידוד התחרות בין החברות הסלולריות) וכעת התחייבות להוזלת מחירי הדיור בעיקר עבור זוגות צעירים.

שנית, התקשורת אוהבת את אטיאס. הוא מצטלם טוב, רהוט, לא מתנשא ולא מתחכם. הוא מתחמק מאמירות שנויות במחלוקת, בעיקר בענייני דת ומדינה, הוא נחשב לשר ביצועי הדואג לצרכנים ואיכשהו הוא מצליח להתחמק מהתדמית הסקטוריאלית.

בקיצור, אטיאס הוא קלף מנצח. תוסיפו לכך שאלי ישי מעדיף לראות את האיום על יו"ר ש"ס כמה שיותר רחוק ממנו ואתם מקבלים אריה דרעי משופר: בלי קלון ובלי שוחד. וכבר היה כאן ראש עיר שלפני כן היה שר בממשלה: ידידנו עם הסיגר. החרדים לא יחזרו על טעות הפיצול. אם ש"ס ואטיאס יתעקשו – הם יזיזו את פינדרוס הצידה, ומקומו בקומה השישית בכיכר ספרא, ממרחק של ארבע שנים, נראה מובטח מתמיד. הדבר היחיד שיעצור אותו הוא הסתלקותו של הרב עובדיה יוסף, מה שיוביל לאנדרלמוסיה ופיצול בש"ס.

אבל מי שיקבע את זהות ראש העיר הבא הוא ניר ברקת. חלפה יותר משנה והציבור בירושלים מגלה סבלנות נדירה. למרות זאת, במבחן הכי אמין, מבחן שיחות הסלון, ברקת לא מזוהה כהצלחה. וגם לא ככישלון. שורת ההישגים שראש העיר מונה לא מצליחה להשפיע על איכות החיים של תושבי העיר. העיר לא נקייה ואין תאריך סיום לעבודות הרכבת הקלה. בעוד ארבע שנים, אם אטיאס ינצח, יהיה זה ברקת שיפסיד לעצמו.