 |
| פאשקווילים שנתלו ברחבי גוננים בימים האחרונים |
גוננים הוקמה כשכונה פרברית בירושלים לעולים חדשים בני עדות המזרח בשנות ה-60. היא נמצאת באחד המיקומים האטרקטיביים ביותר בירושלים: מרחק הליכה ממתחם הבילוי והתרבות ברחוב עמק רפאים במזרח, גובלת באזור התעסוקה תלפיות בדרום, קטמון הישנה בצפונה ובמערבה קניון מלחה ויציאה מהירה לכביש בגין. היא מתאפיינת בבנייה נמוכה ואך טבעי שזו תהיה שכונה המיועדת להתחדשות עירונית. אבל למרות זאת הרשויות עשו כל טעות אפשרית בדרך ליעד.
דבר אחד הרשויות לא לקחו בחשבון: את תושבי השכונה. ההתנהלות של הרשויות היתה לכל אורך מתנשאת ולא ראויה. הליכי שיתוף מקצועיים שהתרחשו בשכונות הסמוכות כמו בקעה, המושבות וקריית יובל לא התרחשו בגוננים. במקרה הטוב התוכניות הוצגו לתושבים באופן לא מקצועי, במקרה הרע הערותיהם נדחו אחת לאחת ללא דיון ציבורי ראוי. אפילו הדיון בוועדה המחוזית התקיים בלי שהוזמן אליו אף לא תושב אחד.
את חוסר האמון של התושבים רכשו הרשויות השונות בעמל רב. המרחבים הציבוריים המוזנחים של השכונה הם עדות אילמת ליחס שקיבלו תושביה, קשישיה וילדיה מאז הקמתה. גני המשחקים המתפוררים הם רק משל להתעלמות, לזלזול וליחס המפלה לרעה למתגוררים בשכונה, לצרכים הבסיסיים שלהם ולכך שאף אחד מעולם לא טרח לדבר איתם.
כדי לבנות מחדש את האמון יש לשקם את תשתיות השכונה: לא רק את הפיזיות אלא גם ובמיוחד את התשתיות הקהילתיות. כדי לחדש את גוננים, וכדי לקיים הליך התחדשות אמיתי ומצליח בכל מקום אין טעם רק להגדיל את אחוזי הבנייה פי שתיים או שלוש. יש ללמוד את צרכי התושבים, להכיר את השכונה דרך העיניים של אלו שמתגוררים בה ולהטמיע את הרעיונות שלהם ביסודות של התוכנית. ואף יותר מכך: יש לבנות תוכנית הוליסטית יחד עם תושבי השכונה ולתכנן יחד כיצד ובאיזה קצב תקודם התוכנית, לאן יופנו תקציבי הפיתוח, איפה יוקם מעון לילדים, מתי יוקם מרכז לקשישים ואיזה פרוייקטים קהילתיים ינוהלו בשכונה.
הטלת האחריות על המגזר הפרטי, כמו שנעשתה בתוכנית הזו, דנה אותה מראש לכישלון. ייתכן שבעוד 20 שנה יקומו בגוננים בניינים חדשים, אבל המרקם הקהילתי לא ישרוד את הזעזועים שתוכנית כזו תביא לחבריה. תושבי השכונה ינטשו אותה לטובת ערים אחרות וירושלים תישאר עם אחת מהשתיים: שכונה מתחרדת או שכונת רפאים.
בניית השכונה נעשתה באופן כושלמאחר והעירייה מושחתת ונותנת אישורים למי שמשלם הכי הרבה (לכיס שלהם, לא לעירייה), לציבר נמאס כבר מהפינוי בינוי, תנו לחיות בשקט.
השבמחקיוסי, קצת הפרזת בנושא "האופן המקצועי בו נוהלו הליכי שיתוף הציבור בשכונות הסמוכות כמו בקעה, המושבות וקריית יובל". לפחות בבקעה, שיתוף הציבור היה חלקי ביותר וניתן להם מעמד של מגיבים בלבד. זה לא שיתוף ציבור אמיתי! לעירייה יש בעייה עם שיתוף ציבור: מצד אחד היא מקדמת את זה (נעמי צור מאד בעד), מצד שני היא (רשויות התכנון בה) והוועדה המחוזית מטילות דרישות מקדמיות על תכניות האב (מספר יח"ד מינימלי שעל התכניות הללו להפיק למשל), אין הקשבה אמיתית לציבור ולצרכיו, הישיבות נקבעות לרוב לאמצע היום (מי מנציגי הציבור יכול להרשות לעצמו בכל פעם להפסיד חצי יום עבודה כדי לבוא לעירייה?) וגם כשמגיעים לישיבות הללו המתכננים נתפסים כבעלי המקצוע והתוזים כהדיוטות נודניקים - לא כלקוחות האמיתיים שאמורים לחיות עם תוצאות התכניות הללו לאורך שנים. ירושלים יכולה להיות עיר מובילה בהליכי שיתוף הציבור אבל כרגע יש תחושה שזה נעשה מן הפה אל החוץ - כדי להגיד שקיימנו הליך כזה בלי לתת לו את המשמעות האמיתית. שיתוף ציבור אמיתי צריך להתחיל בפנייה לציבור ותחילת העבודה המקצועית עם תוצרים שהפיק הציבור, עם הפנטזיות של הציבור, עם הצרכים שלו. לבוא עם תכנית ולתת לציבור להגיב זו התחלה רעה. גם לעשות סקר ולצאת ממנו לדרך זו התחלה רעה. דבר ראשון צריך להקשיב לציבור, אח"כ להמשיך בכך לאורך כל הדרך.
השבמחקעמוס, תודה על ההערה המאירה.
השבמחקזה נכון שהפקידים בטוחים שכל הידע נמצא ברשותם (ע"ע תחבורה ציבורית). אני חושב שכדי לפתור את זה צריך גורם מתווך שינהל את התהליך בקרב שני הצדדים. גוף מקצועי, נייטרלי, שיש בו ידע וניסיון לעבודה עם קהילה מצד אחד, ומצד השני גם ידע מקצועי תכנוני רלוונטי.
שיתופי ציבור בהם הפקידים נפגשים ישירות עם התושבים לרוב נגמרים בתסכול של שני הצדדים.