tag:blogger.com,1999:blog-39086332263768190542023-11-16T18:12:08.276+02:00שנוי במחלוקת - הבלוג של יוסי סעידובשנוי במחלוקת, הבלוג של יוסי סעידוב, עוסק ביחסי ציבור וייעוץ תקשורתי בירושלים, בכוחות הפוליטיים בעיר, במאבקים ציבוריים בשכונות, חרדים, חב"ד ועוד.יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.comBlogger26125tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-23193016737376749412015-02-13T08:49:00.001+02:002015-02-13T09:04:37.044+02:00אחרי עשרים שנה - סיפור קצר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhuYpxYgYu3S5gPty74RfZVyG_9PwnUORN0RGLLxmzVgaWDh1atV8coRa5_ldCVdqHr5ktLZ7tf9Xsjhu033YjuQaXML5dJnYoJnCV9ePL5RDkHxWO7lNgaY7hTwgHThoPv0sCoYWanf8c/s1600/st.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-size: large;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhuYpxYgYu3S5gPty74RfZVyG_9PwnUORN0RGLLxmzVgaWDh1atV8coRa5_ldCVdqHr5ktLZ7tf9Xsjhu033YjuQaXML5dJnYoJnCV9ePL5RDkHxWO7lNgaY7hTwgHThoPv0sCoYWanf8c/s1600/st.jpg" height="200" width="150" /></span></a></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">את קהילת "אור ליהודים" הכרתי לראשונה כשהייתי בן עשר. אבי מורי שיחי' חיפש בית כנסת להתפלל בו מדי שבת, לאחר שעברנו דירה לבית חדש בראשון לציון. בית הכנסת הספרדי "בית נסים" אליו הגענו בשבת הראשונה היה המוני מדי, בית הכנסת השני, שהתארח בבית הספר לבנות "בית יעקב", היה מנוכר מדי. אבל אז גילה אבי שבקומה השנייה של בית הספר, אליה אפשר להגיע רק דרך המדרגות שבסוף המסדרון, מסתתר לו בית כנסת ספרדי, בדיוק היכן שכיתה ג' מתכנסת לה מדי יום.</span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגבאי, החזן, הפייטן ובעל הקורא היה ריבי משה זעפרני. כמו משה רבנו, הנהיג ריבי משה ביד רמה קהילה של קשי עורף. בבית הכנסת התקבצו מדי שבת כשלושים-ארבעים אנשים שגרו ברדיוס של פרסה מבית הכנסת. רובם הכירו, נפגשו, רבו והשלימו רק בבית הכנסת. אבי שיחי' כונה תמיד בתפקידו הדתי, "כהן". המוסכניק שעבד בתחנת המשטרה ביפו היה "לוי", וריבי משה, התברר כעבור שנים ספורות, היה מטאטא רחובות. פיו הדיף עולמית ריח חריף, הוא היה נמוך קומה, תמיד גרר את רגלו השמאלית, אבל את קהילת בית יעקב ידע להנהיג.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חלומם של המתפללים היה להכניס לבית הכנסת ספר תורה משל עצמם. הם אספו פרוטה לפרוטה, שקל לשקל. מהעולים לתורה, מההורים הנרגשים של חתני בר המצווה, מהנשים בעזרה ובמסדרון, מקרוביהם של אלו שהלכו לעולמם ואת נשמותיהם הזכירו. כעבור שנים, כשנתיים ממועד הצטרפותנו לקהילה, נאסף בקופה בעזרת נדבנים ואנונימיים סכום שנשק לעשרת אלפים דולר. דוד ביבי, בעל אחד האולמות באזור התעשייה הישן של העיר, הפליג בדמיונות כיצד תיראה סעודת המצווה של הכנסת ספר התורה. שאר המתפללים רק רצו ספר תורה שלא יימצא בו פסול מדי שבת, פעם בשחרית ופעם במנחה.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטקס היה קבוע, ריבי משה היה קורא בקולו הניחר מתוך ספר התורה, והעולה לתורה שהיה עומד בסמוך לו אחז באחת ממטפחות ספר התורה וכיסה בה את פניו ואפו לפני שישקע בעילפון מפאת הריח שנדף מפיו של ריבי משה. ואז היה מפסיק לפתע ריבי משה את הקריאה. מתנדבים מהקהל ניסו מיד לעזור לו, וצעקו את המשך הפסוק, אבל הוא היסה אותם, בטלטולי ידיים ובנהמות פה. הוא הסיר את משקפיו בעלי זכוכית המגדלת וקירב אותם אל קלף הספר, קירב והרחיק, קירב והרחיק, מנסה לנחש מה כתוב שם. "ספק מדאורייתא", הוא היה פוסק, ורק ילד רך בשנים – אבל בגיל חינוך – יגזור את דינו של ספר התורה. איפה הבן של כהן, היה ממלמל ריבי משה, ואני זינקתי ממקומי בפינת בית הכנסת ומיהרתי לעבר הבמה המאולתרת. העולה לתורה היה מרים אותי בשתי ידיו, ריבי משה היה מצביע על השורה בידו הרועדת, ואני קראתי את מה שראיתי. תמיד הוא היה מחליט לפסול את ספר התורה, שהיה נותר על הבמה סגור ומבויש עת ספר אחר הוצא תחתיו. אבי שיחי' טען שריבי משה מתקן בעצמו בימות החול את הספר הפסול.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באותה שבת לפני הוצאת ספר תורה, נעמד ריבי משה בין הבמה המאולתרת לארון הקודש. הוא ביקש לשאת כמה מילים. הפעם השפיל את מבטו, הוציא את ממחטתו הלבנה והמטונפת מכיסו וניגב בה את דמעותיו. הוא סיפר כיצד ביום שלישי בבוקר יצא כהרגלו לטאטא את רחובות העיר, ובכיסו עשרת אלפי הדולרים המיועדים לסופר הסת"ם הצדיק. איך כעבור שעה גילה שהכסף, מעשה שטן, נעלם מהכיס. איך חזר על עקבותיו, חיפש וחיפש, ולא מצא. כעבור שעה כבר קרא לשוטרים וסיפר להם על אסונו. לחיזוק דבריו שלף את הפתק שנתנו לו השוטרים המעיד על יושרו. הוא ביקש את סליחת הקהל הקדוש, ובמחילה מכבודם הציע שהמגבית לספר התורה תתחיל מחדש.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דוד אבוטבול, עסקן פוליטי מקומי מהסוג המפסידן, ישב בפנים קפואות. כשסיים ריבי משה את נאומו פתח בנאום הקטגוריה. הוא גנב מאיתנו את הכסף, טען. אבוטבול ניסה לחנוק אותי, הוא ניסה להרוג אותי בידיים שלו, זעק ריבי משה מיד. הנה כנפו, כנפו היה שם, הוא יעיד.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כעבור חודשים ספורים חגגו לי הורי את בר המצווה בכיתה ג' שבקומה השנייה של בית הספר, זאת שאפשר להגיע אליה רק דרך המדרגות שבקצה המסדרון. אבי שפך עלי מלוא חופניים סוכריות כשניגשתי לראשונה בחיי לספר התורה הישן כעולה לתורה. אמי הציצה מעזרת הנשים שבמסדרון כולה גאווה. אחר כך הפכתי לתלמיד ישיבה ומדי חודש הייתי חוזר לבית הכנסת בשבת כשהיתה חופשה מהישיבה, ומתעדכן בפוליטיקה המקומית. הנה תקציר שבע-עשרה השנים האחרונות: ריבי משה הודח אט אט מכל תפקידיו והדיר את רגליו לחלוטין מבית הכנסת. דוד אבוטבול הצליח להוציא את קהילת בית-יעקב הספרדית לגן עירוני נטוש במרחק שני רחובות ונטע בהם חלום חדש, בית כנסת משלהם במבנה שהם יקימו במו-תרומותיהם. אהרן מיכאלי, בוכרי בן עדתי ופוליטיקאי רק ברמה אחת מעל אבוטבול, הצליח להדיח אותו מראשות ועד בית הכנסת, ולשלוח אותו לגלות באשדוד. הוא הקים את עמותת "אור ליהודים", קיבל מהעירייה אישור לבנות על שטח הגן הנטוש, הבנייה נתקעה באמצע אחרי שהקבלן ברח, תלונות על כספים נעלמים נשלחו לרשם העמותות, מכתבי אזהרה נשלחו לכל חברי העמותה, ושוב נעמד ראש הקהילה בשטח שבין ארון הקודש לבמה המאולתרת והסביר שהכל יהיה טוב.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני חודשים ספורים נערכה חנוכת הבניין החדש. שבתות ספורות אחר כך נזדמנתי לבית הכנסת. מבט חטוף הספיק לי כדי להבין שבבית הכנסת הזה לא יריבו יותר. הוא נקי ומפואר, אם כי במידה. במרכזו במה יפה, בקדמתו ארון קודש מכובד, נברשת תלויה מעל, חלונות צרים משני צדיו, ומעל כל אחד מהם מנורה קטנה דמוית עששית. אבל ספסלי בית הכנסת כולם שורות שורות, המתפללים יושבים ורואים נכחם את גבם של היושבים לפניהם. שלא כמו בבית הספר הישן, שם היו הכיסאות הקטנים צמודים לקירות הכיתה, דוד שוקרי הביט בפניו של אברהם טלולה לפני שנתן בקולו ושורר את פרק ז' של שיר השירים, עמרם אלימלך נמוך הקומה והקירח עם השפם הקטן מתחת לאף, שתמיד הזכיר לי את דמותו של הרקול פוארו מספרי אגתה כריסטי, היה ממהר לחטוף בית מהפיוט "לכה דודי" כשהוא משגיח שאין בכוונתו של אף אחד להסתער לפניו, המאחרים היו מחפשים במבטם את חבריהם שהקדימו, מנידים ראש לשלום, אלי בוהדנה, נהג המונית, תמיד היה מחליף מבט רב משמעות עם דוד שוקרי לפני שהיו יוצאים באמצע קריאת התורה לכיתה ממול, שכונתה המטבח, כדי ללגום מלוא לוגמם מהוודקה הזולה שהחביא בכיס הטלית שלו, ושלמה בן דוד, שתמיד חשדנו בו שהוא גר צדק, ופליקס פינטו, היו שולחים את הילדים לחלק בין המתפללים טבק מקופסאות הכסף המהודרות והמעוטרות, וסופרים את ההתעטשויות שכל שאיפה גררה.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום כולם יושבים שורות שורות, לא רואים זה את זה, קרים איש לרעהו.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>פורסם בערב יום כיפור תשס"ח (21.9.07) באתר "המאסף - תרבות לאורך ולרוחב".</b></span></span></div>
יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-5867204830277992632014-07-03T22:17:00.000+03:002014-07-03T22:17:00.033+03:00אחרי עשרים שנה - 20 שנה למותו של הרבי מלובביץ'<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.haaretz.com/opinion/1.602824" target="_blank"><span style="color: blue;">גירסה בעברית של מאמר שפורסם במהדורת הארץ באנגלית</span></a></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi8kOlCfY-zL6sJBCLhgvTaZ2X8V3iXK5abKPjhZ9WDoRhTxb1Z1DG0_MIfqH3nfvBUHBDcHfCmaZjtwqzy-b8F1PgmnAHpPgWlcxnG82FNFmL3ntAEa67FoM7LaRjr-imrOrYJgV7l-6g/s1600/770.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi8kOlCfY-zL6sJBCLhgvTaZ2X8V3iXK5abKPjhZ9WDoRhTxb1Z1DG0_MIfqH3nfvBUHBDcHfCmaZjtwqzy-b8F1PgmnAHpPgWlcxnG82FNFmL3ntAEa67FoM7LaRjr-imrOrYJgV7l-6g/s1600/770.jpg" height="298" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מוצאי שמחת תורה תשנ"א. אני מקבל מהרבי "כוס של ברכה"</span></td></tr>
</tbody></table>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">השמים היו כחולים ובהירים בג' בתמוז תשנ"ד (1994) ולראשונה בחיי הרגשתי כיצד הם קורסים על העולם. הבלתי ייאמן התרחש באותו בוקר. הרבי מלובביץ' הלך לעולמו בבית החולים הר סיני שבמנהטן. שלושה חודשים קודם לכן הוא שקע בתרדמת, זאת לאחר שבמשך שנתיים הוא היה משותק בפלג גופו הימני בעקבוץ שבץ מוחי שתקף אותו. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">הייתי בן 17, חודש לפני סיום שנת הלימודים הרביעית שלי בישיבות חב"ד וכמו כל חסידי חב"ד מאמין שהרבי הוא המשיח: הוא יגאל את עם ישראל, הוא יבנה את בית המקדש השלישי, הוא יהיה המלך של דורנו והוא לעולם לא ימות. מכשירי הביפר של החסידים בניו יורק צפצפו ועל הצג הופיע הפסוק "שמע ישראל", שניות אחר כך הגיעה הבשורה לחסידים בארץ ולראש מהדורות החדשות בישראל. הלימודים בישיבה הופסקו אבל אף לא אחד מראשי הישיבה מסר הודעה רשמית. בבית מנחם, בית הכנסת הראשי בכפר חב"ד, התקבצו כמה עשרות חסידים שפתחו בקבוקי משקה והיו בטוחים שזהו יום ההתגלות. סביבם התקבצו צלמים ואנשי תקשורת ותיעדו את המחזה הנדיר: חסידים המשתכרים כשגופת רבם טרם התקררה. מאות אחרים מיהרו לשדה התעופה בן גוריון במטרה להספיק ללווייתו. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בלילה, כמה דקות לפני חצות, הוקרנה בשידור חי הלווייתו של הרבי על מסכי ענק בכפר חב"ד. מחוץ לבית מדרשו של הרבי ברחוב איסטרן פארקווי 770 בברוקלין ניו יורק התקבצו עשרות אלפים. לאחר המתנה לא ארוכה, תחת גשם זלעפות, נפתחה הדלת של הבניין המוכר. השולחן ששימש את הרבי לתפילה הפך לארון הקבורה שלו. הסירטוק, מעילו העליון של הרבי היה מונח על הארון, בדיוק כמו טקס הלוויה של קודמו בתפקיד, חותנו, 44 שנים קודם לכן. מסביבי עלתה ספק קריאה ספק אנחה ארוכה "לא", ובשניות הספורות שהארון עשה את דרכו לרכב שהמתין בקצה השביל - העיניים דמעו, הלב התכווץ. היינו יתומים. אחר כך התקיים טקס קריעה המוני ובשבוע שלאחר מכן נהגנו כולנו במנהגי אבלות. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">נהוג לחשוב שהזרם המשיחי נולד אז, בקרב אותם חסידים שסירבו לקבל את מותו של מנהיגם הרוחני. זו טעות. הזרם המשיחי בחב"ד נולד ביום הכתרתו של מנחם מנדל שניאורסון לאדמו"ר השביעי בשרשרת אדמו"רי חב"ד, בתאריך י' שבט תשי"א (1951). במאמר ההכתרה שלו הגדיר הרבי את דור החסידים כדור השביעי, במרוצת השנים תפקידו של דור השביעי היה ברור יותר: "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה". הרבי האמין כי ביאת המשיח תלויה במעשיהם של היהודים וכי בכוחם לזרז את הגאולה. משנתו האידיאולוגית נבעה מהקבלה הלוריאנית שצמחה והתפתחה בצפת כ-400 שנים קודם לכן. הוא שילב בין המיסטיקה הקבלית לבין הרציונאליות היהודית של הרמב"ם תוך התבססות על הלכות מלכים במשנה תורה. את האידיאולוגיה הזו הוא הפך למערכת משומנת היטב של אלפי שליחים בכל העולם הפועלים להפצת היהדות ולסיוע לכל יהודי באשר הוא. בשנים האחרונות לחייו הוא כבר רמז על זהותו של המשיח, על הבניין בו הוא מתגורר, על ייחוסו, על נבואותיו ומעשיו לפני התגלותו. כל אלו הובילו לאדם אחד בלבד: מנחם מנדל שניאורסון. "המשיח כבר כאן איתנו, נשאר רק לפקוח את העיניים" הוא הכריז.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">למרות עשרות ספרים שהניח אחריו, רובם תמלולים של שיחות ומאמרים שאמר בפני חסידיו, לאחר מותו של של שניאורסון נותרו יותר סימני שאלה אודות חייו ומשנתו מאשר אמירות ברורות וחד משמעיות. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">הוא נולד בשנת 1902 באוקראינה, לאב חסיד חב"ד אדוק, נצר למשפחת רבנים ורב קהילה שבסופו של דבר מת בודד הרחק מקהילתו בשל פעילותו הדתית. משחר נעוריו הרחיב את השכלתו בלימודי חול, עזב את הוריו והיגר לארצות אירופה על מנת ללמוד לימודים אקדמאיים. הוא היה מוכר בסצינה היהודית של ברלין וחי שם עד לעליית הנאצים, התחתן עם בתו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, זאת לאחר היכרות ארוכה של כמה שנים ולמרות שהיתה מבוגרת ממנו ובשלהי שנות העשרים לחייה. מעולם לא נולדו להם ילדים. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">הזוג הצעיר היגר לפריז, התרחק מהחצר החסידית של יוסף יצחק וחי במנותק מקהילה יהודית וחסידית. יחד עם גיסו – מנחם הורנשטיין שהיה נשוי לבתו הצעירה של הרב יוסף יצחק – למד בסורבון. לאחר הכיבוש הנאצי הורנשטיין ואשתו שיינא נשלחו לטרבלינקה שם מצאו את מותם. הרבי, יוסף שניאורסון, הצליח לחמוק מגורל דומה באמצעות יחידה של חיילים נאצים שחילצה אותו מגטו ורשה המופגז לספינה ששטה לארצות הברית. סיפור הבריחה הבלתי יאומן נחשף רק בשנים האחרונות במחקר היסטורי של בריאן מארק ריג. מנחם מנדל שניאורסון וחיה מושקה ניצלו מהכיבוש הנאצי בסיוע של הרב יוסף יצחק שניאורסון בגיבוי חסידיו המקושרים לשלטון האמריקאי, קיבלו את האישורים הנדרשים ועלו על ספינה שהגיעה לחופי ניו יורק. מנחם פרידמן ושמואל היילמן מתחקים אחר עקבותיו של שניאורסון הצעיר באירופה בספרם הביוגרפי "הרבי מלובביץ'". סוגיית אדיקותו לדת בתקופה זו, לטעמי, לא הוכרעה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">אף אחד לא דמיין שמנחם מנדל, בעל ההשכלה הכללית והלבוש המערבי, יהיה זה שיירש את חותנו. המאבק של כיסאו המיותם של יוסף יצחק ארך כשנה אולם הדיו ליוו את הרבי מלובביץ עד לשלהי שנות השמונים של המאה העשרים משפט הספרים – מאבק ייצרי רווי אלימות והשמצות בין הרבי וחסידיו לבין בתו ונכדו של יוסף יצחק ברי גוראריה, מאבק שהסתיים בתבוסתה של משפחת גוראריה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">לצד המאפיינים המשיחיים כהונתו של מנחם מנדל כאדמו"ר היתה חריגה בנוף המנהיגים החרדים והחסידיים בדור שאחרי השואה. בניגוד לכל אלה הוא לא הוביל את חסידיו להתבדלות ולהסתגרות. להיפך. לצד מפעל השליחים חוצה הגבולות שלו, הוא ידע ועודד את חסידיו להשתמש במדיה הטכנולוגית כדי לחשוף את משנתו בפני מיליונים – יהודים ולא יהודים. שיעורי רדיו, תוכניות טלוויזיה, מודעות בעיתונים, תהלוכות, קמפיינים מתוזמנים – כל אלה הם רק חלק קטן מהשימוש הרחב שעשו הוא ושליחיו כדי להגיע להמונים – כל זאת מתוך תפיסה שחשיפת תורתו וקיום מצוות יזרזו את ביאת המשיח. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בתוך חב"ד הוא שינה מקצה לקצה את היחס לציונות ולמדינת ישראל.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בניגוד לקודמיו שהיו אנטי ציוניים מובהקים – הוא היה שחקן פעיל בפוליטיקה בישראל. נשיא וראש ממשלה מכהנים ביקרו אותו בבית מדרשו ב-770, ח"כים, אנשי צבא ואפילו מלכות יופי עלו אליו לרגל, הוא עודד את חסידיו להגיע לחיילי צה"ל ולהניח על זרועותיהם תפילין ונאבק בכל כוחו נגד החזרת שטחים. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">חותנו אותו העריץ ושעל קברו נהג להשתטח באופן תדיר, הטיף כי השואה היא עונש שהגיע לעם ישראל בגין אי קיום המצוות. הוא לעומת זאת גרס שהשואה לא ניתנת להסבר: המוח האנושי מוגבל מדי מכדי להבין את מעשיו של האל. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">מותו הותיר במבוכה את עשרות אלפי חסידיו, מבוכה ממנה לא התאוששו עד היום, מבוכה שהובילה לפיצול אידיאולוגי שייתכן ונמצא רק בשלביו הראשונים. שני הצדדים מתקשים להתמודד עם המשנה שהותיר אחריו, או יותר נכון, עם נבואתו שלא התממשה. משנתו ודבריו של הרבי היו חד משמעיים ואינם מותירים מקום לספק: אם הוא איננו המשיח – הרי ששניאורסון משיח שקר. אם המשיח אינו מתגלה בדורנו – הרי שהרבי הוא נביא שקר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">הפלג הלא משיחי בתנועה מתעלם מנבואותיו החד משמעיות בנוגע לגאולה הנמצאת בפתח ומעדיף להתרפק על דמותו כצדיק וסבא האוהב את צאן מרעיתו. הפלג המשיחי נאמן באופן עקבי וחסר פשרות למשנתו המשיחית – גם במחיר התעלמות מחלקת הקבר בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">עשרים שנה אחרי מותו ונראה שסימני השאלה סביב דמותו של מנחם מנדל שניאורסון רק גדלים. כך או אחרת, נראה ששני הפלגים בחב"ד, מצליחים לשגשג אידיאולוגית וכלכלית – אולם ספק עד כמה הם אכן נאמנים למשנתו של הרבי המנוח. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">השבר בחב"ד הוא מבוכה של חסידים מנבואה שלא התגשמה. ההתכחשות לנבואה או ההתכחשות למוות שניהם פתרונות לא רציונליים ובריחה מהשאלה המשמעותית: מה הרבי חשב לעצמו? האם הוא לא הבין שהדרך שלו מובילה את חב"ד לאיבוד הערכים שלה? הערכים המרכזיים של הרבי: אהבת ישראל ואדם באשר הוא, סובלנות, ואפילו יהדות בסבר פנים - אינם קיימים היום בשני הפלגים. לאומנות, יהדות אגרסיבית ונטולת סובלנות, פוליטיקה, ואפילו דורסנות - כל אלה נמצאים היום בחלון הראווה של חב"ד - בוודאי בישראל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">שני הצדדים רחוקים מדרכו של הרבי. הפלג המשיחי אינו מבדיל בין הלהט שאפיין את הרבי לבין הקיצוניות ממנה התרחק בכל שנות כהונתו. זהו פלג יותר פוליטי, יותר לאומני ולעתים רבות גם גזעני. הפלג האנטי משיחי התנתק ממשימת החיים שהרבי לקח על עצמו ומתכחש לנבואות הגאולה. </span></div>
יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-10803440349483397052013-03-05T09:32:00.003+02:002013-03-05T10:40:47.207+02:00סיפור אישי קצר על הרב מנחם פרומן ז"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">וזה הסיפור שלי על הרב מנחם פרומן שהלך לעולמו אתמול (ב'): לפני כשש שנים התארחתי בשבת בתקוע. זו היתה שבת עם משפחתה של אישתי. בתקוע ב', שם שהינו בשבת, נוף מדברי עוצר נשימה לעבר מדבר יהודה ובית הכנסת בו התקיימו תפילות השבת היה בקראוון לא רחוק משפת הוואדי. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בתקוע ב', כך הסתבר לי באותה השבת, זמני התפילות הם מאוד גמישים, אבל אני כמו ילד טוב, התייצבתי לכל תפילה בזמן. אני אמנם חוזר בשאלה אבל כאשר משפחתה של אישתי זקוקה למנין לתפילה – אני מתייצב בחדווה. בבית הכנסת הנידח עם מזגן מקרטע בקראוון לוהט התפלל גם הרב מנחם פרומן. והוא היה מתפלל: קופץ, צועק, רוקד, שר, מוחא כפיים ונאנח – ממש בחינת "כל עצמותי תאמרנה". </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בבוקר יום שבת התייצבתי שוב לתפילה. הטלית כיסתה את ראשי ואני ישבתי בירכתי הקראוון, מנמנם או קורא משהו. עוד משהו שאתם צריכים לדעת עלי: אני כהן. ועבור אנשים כמוני תפילת שבת בבוקר היא טרטור לא פשוט. אנחנו צריכים לעלות לדוכן לברכת כהנים פעמיים, פעם בשחרית ופעם במוסף, ובנוסף אחד מהכהנים מתכבד בעלייה הראשונה בקריאת ספר תורה. כל אחד מהטקסים מורכב, ארוך, מושך תשומת לב ועבור חוזר בשאלה בבית כנסת לא מוכר – גם מיותר לחלוטין. מהצד השני בבית הכנסת גם נמצא אביה של אישתי שיחיה, ואני לא יכול לרמוס ולזלזל בחוקי ההלכה במצח נחושה. זו הסיבה שנצמדתי בכל מאודי להלכה. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">על פי ההלכה כאשר אחד מהכהנים מבית הכנסת עולה לדוכן לברכת כהנים בעת חזרת הש"ץ – על כל הכהנים בבית הכנסת להצטרף אליו. כהן שלא מעוניין להצטרף לברכה צריך לצאת מבית הכנסת כאשר היא מתקיימת. וזה מה שעשיתי. יצאתי מבית הכנסת לדקות ספורות פעמיים. פעם אחת בתפילת שחרית ופעם במוסף. בית הכנסת היה כבר הומה במתפללים ובילדים ויכולתי לחמוק החוצה בשקט בלי שאף אחד ישים לב ולחזור כאשר טקס הברכה הסתיים. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בשבת אחרי הצהרים התקיימה תפילת מנחה בבית הכנסת אליה התייצבתי שוב בשעה המדוייקת. פישלתי. אף אחד ממשפחתה של אישתי לא התייצב, הייתי מהראשונים שהגיעו, וחיכינו שיגיעו עשרה גברים כדי שנוכל להתחיל להתפלל במניין. לא יכולתי לברוח הפעם. נשארתי. במנחה של שבת מתקיימת קריאה קצרה בתורה במהלכה עולה כהן לתורה לברכה הראשונה. הרב פרומן היה זה שהזמין את העולים לעלות. הוא קרא "יעמוד כהן", ואני נשארתי לשבת ממשיך לקרוא באחד מעלוני פרשת השבוע, בטוח שאף אחד מהנוכחים לא מכיר אותי וממילא לא יודע שאני כהן. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">הרב פרומן קרא בשנית, הפעם בקול רם "יעמוד כהן", ואני המשכתי לשבת, לא מעז להרים את עיניי, וממשיך לנעוץ אותן עמוק בדף שהחזקתי. בפעם הרביעית שהרב פרומן צעק "יעמוד כהן" הוא כבר עמד מולי, בירכתיי הקרוואן, מסתכל בי במבט שובב ומחייך. "יעמוד כהן" הוא הסתכל בי במבט שואל, ואני עניתי: "יוסף יצחק בן אהרן". הוא חזר אחרי בקול רם "יעמוד יוסף יצחק בן אהרן כהן" פורש את יד ימינו לעבר ספר התורה המגולגל על הדוכן במרכז בית הכנסת. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בסופה של תפילה יצאתי מבית הכנסת עם חיוך, ובליבי סימנתי 1:0 לרב פרומן. הוא לא הכיר אותי, אולי הוא ידע עם איזו משפחה הגעתי אבל לא היה לו שום סיכוי לדעת שאני כהן. הדרך היחידה לנחש את זהותי השבטית היתה להכיר את הלכות ברכת כהנים, ולשים לב מי חומק מבית הכנסת כאשר כולם מסביב פורשים את הטליתות מעליהם ומעל ילדיהם. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">חסידיו של הרב פרומן יגידו אולי שזהו מופת, שלרב היתה רוח הקודש, אבל אני חושב שהוא היה רב אמיתי. כזה ששם לב לאנשים לא פחות מלספרים, כזה שמתעניין בהתרחשויות בשוליים לא פחות מבמרכז.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">תנחומיי למשפחתו ולתלמידיו. יהי זכרו ברוך.</span></div>
יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-14522125207529868222013-03-04T14:38:00.000+02:002013-03-04T14:40:58.191+02:00מדוע נאם ח"כ זבולון אורלב מול בית כנסת ריק?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">חבר הכנסת זבולון אורלב ישב בתוך הרכב שלו ושוחח בטלפון. העוזר שלו נכנס מדי כמה דקות לבית הכנסת השכונתי לבדוק אם הגיעו עוד אנשים. אף אחד לא הגיע. בית הכנסת נותר ריק ואורלב חיכה, וחיכה וחיכה. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">לפני חמש שנים חווינו את הכישלון הראשון שלנו כוועד התושבים למען פארק המסילה. המטרה שהצבנו לעצמנו היתה לעודד את העירייה לפתח את השטחים הפתוחים שלאורך פסי הרכבת נטושים בדרום העיר. האיום: תוכנית בת 40 שנה לסלילת כביש לאורך הפסים שקמה פתאום לתחיה. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">ט"ו בשבט הראשון שלנו כהתארגנות קהילתית היה הזדמנות מצויינת להרחיב את המעגלים שלנו ולהגיע לקהלים חדשים. גייסנו מאות שקלים והפקנו סדר ט"ו בשבט מיוחד לתושבי השכונה. להתארגנות הקהילתית שלנו הצטרפו עוד ועוד משפחות צעירות, אבל חסרונם של האזרחים הוותיקים הטריד אותנו. הרעיון לקיים סדר ט"ו בשבט בבית הכנסת השכונתי הוותיק, יחד עם חבר הכנסת זבולון אורלב, הקסים אותנו. היינו בטוחים שההמונים ינהרו. הפצנו פליירים, השקענו בכיבוד, ערכנו והדפסנו סדר ט"ו בשבט ייחודי ואף אחד לא בא. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">אחרי חצי שעה של המתנה הבנו שנכשלנו. למרות זאת לא ויתרנו על נוכחותו של חבר הכנסת במאבק השכונתי הקטן שלנו. ביקשנו ממנו להיכנס בכל זאת ולדבר בפני עשרת הפעילים השכונתיים המאוכזבים. הוא נכנס ודיבר מול בית כנסת ריק. אני ישבתי מולו בשורה הראשונה, הפעלתי את המצלמה הדיגיטלית על מצב "וידאו" והוא התחיל לדבר. </span><a href="http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=Wd87ZvdUj8M" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;" target="_blank">הסרטון פורסם</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"> בערוץ היוטיוב שלנו, </span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=8564334" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;" target="_blank">העיתונות המקומית דיווחה</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"> על תמיכתו של הח"כ החברתי ואנחנו הצלחנו להוציא מהכישלון שלנו איזו כותרת חיובית. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">את הלקח שלנו למדנו: אנחנו לא צריכים לנסות ולהיות מי שאנחנו לא. אנחנו לא צריכים להתחנף – גם לא לקהל שלנו, אנחנו לא נצליח להוציא את האזרחים הוותיקים מביתם בגלל פירות יבשים ועוגיות עבאדי. כדי לבנות קהילה, כדי לזכות באמון של תושבי השכונה אנחנו צריכים לעבוד קשה ולהוכיח שאנחנו רציניים. וזה מה שעשינו: עם החברה להגנת הטבע </span><a href="http://www.youtube.com/watch?v=KYGI8v29qII" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;" target="_blank">הקמנו גינה קהילתית</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">; יחד עם תושבים ומתכננים קיימנו </span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=11103293" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;" target="_blank">"סדנה לתכנון פארק המסילה"</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">; עם סטודנטים מבצלאל הקמנו מסלול הליכה לאורך הפסים, </span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=10295091" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;" target="_blank">"מסלול הקיפוד"</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">; ואפילו הפקנו את "מעיפים את החומה" - </span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=12561148" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;" target="_blank">סרטון עלילתי קצר בו מככבים ילדי השכונה</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">. המעגלים שלנו התרחבו, השותפויות התרבו, ההישגים הפכו למשמעותיים יותר ויותר וכיום האזרחים הוותיקים הם חלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">מחר, יום ג', 5.3.13, </span><a href="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/24/72/49/497224/posts/26910450.jpg" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;" target="_blank">יחנוך ראש העיר ניר ברקת את הקטע השלישי של פארק המסילה</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">, הקטע שעובר בשכונת גוננים לכיוון בית צפפא והקטמונים. בעיניי זה הקטע המשמעותי של הפארק, זה הקטע בו מרגישים את הייחודיות שלו. ירושלמים מכל הסוגים והמינים צועדים ורוכבים על אופניים – זה לצד זה: יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ילדים ומשפחות צעירות לצד אזרחים ותיקים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">מחר אנחנו נחגוג את הפארק, אבל החגיגה האמיתית היא הקהילה שיצרנו, החיבורים בין האנשים ובין השכונות. נחגוג את ההתחדשות הקהילתית של גוננים את פריחתן של הקהילות הצעירות לצד ויחד עם הקהילות הוותיקות. אתם מוזמנים. </span><br />
<b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;"><br /></b>
<b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;">חנוכת פארק המסילה בשכונת גוננים במעמד ראש העיר ניר ברקת תתקיים ביום שלישי, 5.3.13, בשעה 16:00. </b></div>
</div>
יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-76989526952900064992012-09-24T19:23:00.001+02:002012-09-24T19:32:00.536+02:00"הרגע בו הפכתי לירושלמי התרחש כ-40 קילומטרים מערבה מירושלים"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טור שלי שפורסם במקומון "זמן ירושלים" בתאריך 21.9.12</b><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">הרגע בו הפכתי לירושלמי התרחש לפני 17 שנה וחודש אחד כ-40 קילומטרים מערבה מירושלים. התאריך העברי היה ראש חודש אלול. בשעה תשע בבוקר עליתי על קו 433 מראשון לציון לירושלים. בדרך לבירה עבר הקו המאסף גם בצומת כפר חב"ד. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">זה היה היום הראשון של "זמן אלול" בישיבה הגדולה "תומכי תמימים" שבכפר. זה היה גם היום בו החלו הלימודים במכינה הקדם אקדמית במכון לב אליה נרשמתי שבועות ספורים קודם לכן. בדקות הספורות בהן נסע האוטובוס מצומת בית דגן לכיוון כפר חב"ד הבנתי שהגורל זימן לי הזדמנות נוספת להתלבט: לרדת בכפר ולהמשיך לשנה שישית של לימודים בישיבות חב״ד או לעלות לירושלים ולרכוש השכלה כללית. הבגדים שעל גופי היו בגדי הישיבה: חליפה שחורה, כובע שחור, מתחת לחולצתי הלבנה ציצית מצמר ועל לחיי חתימת זקן כמנהגם של חב״דניקים צעירים. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">האוטובוס עצר בתחנה בצומת הכפר. הדלתות נפתחו. נוסעים עלו וירדו ואני נשארתי דבוק לכסאי. דלת האוטובוס סגרה יחד איתה 18 שנים של חרדיות בחיי. הנסיעה לירושלים היתה תחילתו של מסע חדש, מותירה מאחורי את המבוכה החב״דית מנבואת ביאת המשיח שהתבדתה, ופורשת בפניי עתיד לא נודע.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">ואם תבקשו ממני לתמצת לרגע אחד מזוקק את מהות הירושלמיות עבורי, הרי שזה הרגע הזה, הרגע בו לראשונה בחיי החלטתי בעצמי. הפעם הראשונה בה בחרתי. הפעם הראשונה בה לא נתתי לאידיאולוגיות, לרבנים, לספרים או להורים להחליט עבורי. הרגע בו האמנתי בעצמי. הרגע בו קניתי את התואר "ירושלמי" הוא הרגע בו לקחתי אחריות על חיי ועל עתידי, הרגע בו הפכתי למי שיישא במחיר ההצלחה או הכישלון.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">כי זו מהות הירושלמיות: הבחירה. רק עיר כמו ירושלים, רוויית הקונפליקטים, טעונה ברבדים אינסופיים של משמעויות, עיר בה לכל פלג וכיתה יש נציגות - רק עיר כזו יכולה להציע מגוון אמיתי של תרבויות וזהויות. רק כאן תמצאו במרחק מאות מטרים זה מזה בית ספר מעורב לדתיים וחילונים ובית ספר מעורב ליהודים וערבים. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">המגוון הגדול הזה מאפשר לנו לבחור מדי יום כיצד לנהל את חיינו אולם גם מחייב אותנו לנקוט עמדה, לברר את הזהות שלנו מול האחר והשונה, להגדיר איפה אנחנו דומים, היכן נמתחים הגבולות ואיזה גבולות אנחנו מרשים לעצמנו לחצות.</span></div>
יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-28426646228502978602012-09-24T19:15:00.000+02:002012-09-24T19:19:34.410+02:00"היוזמה להחליף את ברקת איננה אחראית, מסוכנת, רעה לירושלים ולתושביה"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><b>טור שלי שפורסם במקומון "זמן ירושלים" ב-17.8.12</b></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">בשבועות האחרונים החליפו כאן מהלומות מילוליות שניים מיקירי ירושלים: סגן ראש העיר פפה אללו (מרצ) והמנכ"ל לשעבר של החברה הירושלמית למינהלים קהילתיים צביקה צ'רניחובסקי. הרקע הוא יוזמות פוליטיות מקבילות של שני הצדדים להריץ מועמד פלורליסטי בבחירות הקרובות כנגד ראש העיר המכהן ניר ברקת.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">היוזמה להחליף את ברקת איננה אחראית, מסוכנת, רעה לירושלים ולתושביה ומניעיה מעוותים ופסולים. צ'רניחובסקי לא סולח לברקת על סגירת החברה הירושלמית שאותה ניהל. מאוחר מדי לקיים דיון על נחיצותה של החברה הזו. היא איננה קיימת. אבל המשקעים, האווירה העכורה ונראה שגם תאוות נקם – הם אלה שעומדים מאחורי הקמת הפורום הירושלמי למציאת מועמד חלופי לניר ברקת.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">במרצ המצב קשה שבעתיים. בכוונתם להריץ מועמד לראשות העיר, שלישי במספר אחרי ברקת והאביר על הסוס הלבן של צ'רניחובסקי, זאת במטרה "להפגין כח, אף שהסיכויים שלו לזכות קלושים" כך לדברי אחד מחברי המועצה מטעם המפלגה. אללו הצהיר שלא הצביע לניר ברקת בבחירות האחרונות אלא העדיף לנקוט בצעד חסר אחריות ולשים בקלפי פתק לבן, ולמרות זאת הוא חבר של כבוד בקואליציה של ניר ברקת. "יש לי הרבה מה להגיד על ניר ברקת" הוא כתב כאן לפני כמה שבועות, אבל לא אמר מילה. לא טובה ולא רעה. "אין זה הזמן והמקום" הוא נימק כאילו מדובר בתוכניות התקיפה הישראלית נגד מתקני הגרעין באיראן.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">אז בואו נדבר אנחנו על ברקת. הוא לא מושלם. עד לאחרונה היתה תחושה שהוא לא פועל בנחישות מספקת נגד פעילות חרדית בשכונות פלורליסטיות. בחודשים האחרונים הוא הוכיח שהוא יכול אחרת ובואו נקווה שהמגמה הזו תימשך. רחובות ירושלים יכולים להיות נקיים יותר, ובוודאי שהוא יכול לעשות הרבה יותר למען הנוסעים בתחבורה הציבורית. אבל אי אפשר לקחת ממנו את היתרון הגדול ביותר שלו: הוא עושה, והרבה, למען תושבי ירושלים. </span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">אחרי שני ראשי עיר גרועים שדרדרו את ירושלים לעברי פי פחת – ניר ברקת מדבר מעט ועושה הרבה: הוא משקיע יותר בשכונות ובניגוד לקודמיו הוא שם את התושבים במרכז: הוא משקיע יותר בחינוך ומקדם יוזמות שצומחות מהשטח, הוא עורך בחירות במינהלים הקהילתיים ובכך יוצר התחדשות קהילתית וחברתית, מתכנן ומתקצב פארקים וריאות ירוקות ברחבי העיר, מקדם בניית אזורי תעסוקה ומסחר בכניסה לעיר ובאזור מלחה, ומתכנן במרץ את הקווים הבאים של הרכבת הקלה. וחשוב לא פחות: דלתות לשכתו פתוחות בפני כל דורש ולשכתו שוקקת חיים ופועלת במרץ. הוא עקשן, הוא נחוש, הוא אוהב את ירושלים ואנחנו צריכים אותו כאן לעוד קדנציה או שתיים. לפחות. כי ברקת הוא ראש העיר הכי טוב שהיה לירושלים בעשרים השנים האחרונות.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">דמויות כמו נחמן שי או דליה איציק, פליטי קדימה שכנראה לא יזכו לראות את הכנסת הבאה מבפנים, חושקים בכס ראש העיר מהסיבות הלא נכונות. הקומה השישית בכיכר ספרא איננה סידור עבודה לפוליטיקאים כושלים.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">אם יוזמתם של צ'רניחובסקי ואללו תצליח, אנו עלולים למצוא ארבעה מתמודדים על ראשות העיר: ברקת, שני מועמדים קיקיוניים אחרים שיזנבו בו, ומועמד חרדי שעלול להיבחר בגלל הפיצול במחנה הפלורליסטי. ראש עיר חרדי יפעל למען אינטרסים סקטוריאליים ויעצור את הליכי ההתחדשות הקהילתית, הפיתוח והצמיחה שמוביל ברקת. ירושלים תחזור לימיה האפורים, הימים בה צעיריה נטשו אותה במקום לקחת את האחריות על גורלה.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">מוטב לאללו ולצ'רניחובסקי לזנוח את חזון העיוועים שלהם ולשתף פעולה עם ראש העיר המכהן ולתרום מניסיונם העשיר לטובת הכוחות הצעירים בעיר שלוקחים אחריות על עתיד העיר.</span></div>
</div>
יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-68705112094493863962011-12-04T09:50:00.004+02:002011-12-05T20:14:35.863+02:00לגוננים מגיע יותר. הצביעו עבורי בבחירות למינהל קהילתי דרום<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEju8UnV0YgoeKN7WqiK5Fhdy0PNlT67giB2YkKHjRIcky9lwcdMz6dIBFIHguyo5kMvUJkDG3IkuDkNA0c4R-Ngh1fifW6ywO4m_uE_xTrxyIyxqfWnm7N1bFctt6XyvkZBWkRk3FzUMX8/s1600/flayer+moamadim+A5+gonenim+2-04.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEju8UnV0YgoeKN7WqiK5Fhdy0PNlT67giB2YkKHjRIcky9lwcdMz6dIBFIHguyo5kMvUJkDG3IkuDkNA0c4R-Ngh1fifW6ywO4m_uE_xTrxyIyxqfWnm7N1bFctt6XyvkZBWkRk3FzUMX8/s200/flayer+moamadim+A5+gonenim+2-04.jpg" width="141" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לקח לי הרבה זמן להבין שהנחת היסוד שלי לא מדויקת. שהכוח שאני מייחס לתקשורת הוא לא כזה חזק, ושכוחה של קהילה – משמעותי הרבה יותר ממה שחשבתי. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני קצת יותר מארבע שנים, הקמתי יחד עם פרופ' קימי קפלן ותושבים נוספים את </span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;" target="_blank">ועד התושבים למען פארק המסילה</a><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">. המטרה: לעודד את העירייה להקים פארק לאורך פסי הרכבת הנטושים בדרום העיר – זאת במקום כביש שעמד להיסלל במקום. ההנחה הבסיסית שלי היתה שאת המאבק הזה ננהל דרך התקשורת. הייתי עיתונאי, הכרתי את המערכות מבפנים וידעתי שבידיים של התקשורת יש כוח גדול. שכונת מגורינו, שהיתה הבסיס לפעילות שלנו – גוננים, התאפיינה כשכונה בה יש חוסר אמון בין התושבים לבין העירייה והממסד. </span><a href="http://yossisaidov.blogspot.com/2011/11/blog-post_24.html" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;" target="_blank">חוסר האמון הבסיסי</a><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> (וההדדי) הוא זה שהוביל את העירייה להזניח את מרחביה הציבוריים של השכונה ולהשקיע בהם רק לצרכים כלל עירוניים. עם כזו קהילה, כך הנחתי, לא נצליח ליצור שינוי. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק אחרי שנתיים של פעילות הבנתי שהתקשורת היתה בסך הכל כלי עזר חיוני בדרך להשיג את המטרה. דווקא הקהילה היא זו ששינתה את תמונת המצב לחלוטין. לחזון שרקמנו הצטרפו מדי שבוע עוד ועוד תושבים ומאות מהם לקחו ולוקחים חלק בפעילות של הוועד. הכוח של התושבים, שהתחיל מהזוגות הצעירים של השכונה וכיום זוכה לתמיכה רחבה של הדור הוותיק שלה, הוא זה שיצר את השינוי. בחדרי הישיבות של כיכר ספרא הצגנו נתונים מדוייקים, אבל מה ששיכנע את מקבלי ההחלטות היה עשרות ומאות התושבים שבאו שוב ושוב לפעילות השונות למען הפארק. הם יוצקים תוכן אמיתי לפעילות, הם הבסיס הרחב והחזק לעבודה מול מקבלי ההחלטות, הם מוסיפים אנרגיה משמעותית וחיונית וביחד הגענו בפרק זמן קצר למקומות ויעדים שרק חלמנו עליהם. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זאת לא היתה צריכה להיות העבודה שלנו. לשם כך הוקמו בירושלים המינהלים הקהילתיים. בשלהי שנות השמונים הבין ראש העיר המיתולוגי טדי קולק שהעירייה לא מצליחה להגיע לשכונות ולתת מענה לתושבים. הוא הפך את המתנ"סים למינהלים קהילתיים. ממוסד קהילתי שמספק חינוך לא פורמאלי הוא ניסה להפוך אותם למוסדות של דמוקרטיה השתתפותית. מקום בו התושבים באמצעות הנהגה מקומית מגדירים את הצרכים העירוניים שלהם ומקדמים אותם מול העירייה והרשויות. ראשי הערים אחריו, אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי, לא אהבו את מוקדי הכוח החדשים וראו בהם איום. הם ייבשו את המינהלים, התעלמו מהם ונתנו להם לשקוע בגרעונות וחובות עתק. חלקם שרדו את המשבר, אחרים התכנסו לתוך עצמם ואיבדו את הרלוונטיות הקהילתית שלהם. כזה היה המינהל הקהילתי בגוננים, בקטמונים וברסקו. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ראש העיר ניר ברקת מוביל תהליך של התחדשות במינהלים. הוא הכריז על קיומם של בחירות ובנחישות האופיינית לו הוא מממש את ההתחייבות. </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעוד שבוע וחצי, ביום שלישי 13.12.11 יתקיימו בחירות בכמה מינהלים בהם גם למינהל הקהילתי דרום שכולל את גוננים, קטמונים, רסקו והסביבה. </b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החלטתי להתמודד. זה תפקיד ללא שכר וללא סמכויות. היכולת של נבחרי ציבור במינהל קהילתי להשפיע הוא רק באמצעות לגיטמציה ציבורית - האמון שהקהילה מביעה בנבחריה. הניסיון שלי בשנים האחרונות בשכונה לימד אותי באילו מקומות עליי לפעול ולשנות:</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">1.</span><span class="Apple-tab-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; white-space: pre;"><b> </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>קהילתיות.</b> כדי להצליח המינהל הקהילתי צריך לחזק את הקשרים שלו עם הקהילות השונות ובמקרים רבים גם ליצור את הקהילות הללו: קשר ישיר עם התושבים; כנסים ציבוריים בנושאים רלוונטיים; עיתון שכונתי; אתר אינטרנט אקטואלי ומעודכן; והכי חשוב – עובדים קהילתיים והנהלה נבחרת ששומרת על קשר בלתי אמצעי עם תושבי השכונה. כל אלו הם הבסיס להצלחת המינהל הקהילתי. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">2.</span><span class="Apple-tab-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; white-space: pre;"> </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חינוך.</b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> אם יש תחום בו השכונה לא מממשת את הפוטנציאל שלה – חינוך הוא התחום הזה. מוסדות החינוך בשכונה אינם משרתים את תושביה וילדיה ואלו נודדים לשכונות אחרות כדי לקבל את מה שמגיע להם. בית הספר הממלכתי הדתי החדש שהוקם בשכונה נמצא במלחמת הישרדות יומיומית בגלל מחסור במבנה ראוי. הקהילה החילונית/מסורתית בשכונה נמצאת במצב גרוע יותר. היא איננה מגובשת כמו הקהילה הדתית ופתרונות החינוך לילדיה נמצאים רחוק מאזור המגורים שלה. שני בתי ספר ממלכתיים, אחד דתי והאחר פלורליסטי, הם היסודות של השכונה ושל הקהילה. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">3.</span><span class="Apple-tab-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; white-space: pre;"> </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מרחבים ציבוריים.</b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> ההזנחה במרחבים הציבוריים של השכונה זועקת. אמנם בשנים האחרונות ניר ברקת השקיע כאן: במגרש ספורט, במרכז מוסיקה, ואפילו בגן משחקים אחד או שניים. אבל זה ממש לא מספיק. מדובר בהזנחה של עשרות שנים שהשאירה את תשיותיה הפיזיות של השכונה אי שם באמצע המאה העשרים. הקהילה היא זו שצריכה לקבוע מה סדרי העדיפויות, היא זו שצריכה ליזום ולהוביל את העירייה ואגפיה לתוך השכונה: שיקום גינות המשחקים, החזרת המדרכות להולכי הרגל, התאמת התחבורה הציבורית ליעדי התושבים ועוד המון משימות. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלו משימות קשות ומורכבות וכדי להצליח בהם צריך ליצור שותפויות. במרחב בו מתקיימות הבחירות יש מגוון רחב של קהילות מסוגים ומינים שונים. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השותפים שלי לחזון הם דמויות מוכרות בשכונה ומייצגים קהילות מגוונות: בגוננים – <b>גדי אורבך</b> ממקימי ממ"ד גוננים, ו<b>שי ברנץ</b> תושב השכונה מיום היוולדו. ברסקו – <b>הילה ליפניק</b> אם צעירה עם מומחיות ביזמות חברתית, ו<b>עמית טרייסטר</b> פעיל ויזם בתחום החינוך. זו נבחרת מגוונת שמשקפת את המגוון הרחב של תושבי השכונה: גברים ונשים, דתיים וחילוניים, ילידי השכונה ותושבים חדשים, משפחות צעירות וותיקות. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכל מצביע יש זכות לבחור ביותר ממועמד אחד. תושבי שכונת גוננים יכולים לבחור בשלושה מועמדים. בשכונת רסקו וסביבתה – בשניים. </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</b><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כדי להצליח אני צריך את עזרתכם. אם אתם גרים בשכונה – תצביעו לנו. הבחירות יתקיימו ביום שלישי, 13.12.11. <a href="https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dFhxZktfb3V2Znd0NG5Gb3dwby1Xcnc6MQ" style="font-weight: bold;" target="_blank">מלאו את טופס הרשמה</a><b> ואנחנו כבר נזכיר לכם ביום הבחירות לבוא ולהצביע. </b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלו מכם שגרים מחוץ לשכונה – אתם חשובים לא פחות. נשמח אם תעבירו את המאמר הזה הלאה – למי שגרים בשכונה או בסביבתה. אנחנו עובדים ללא תקציב וההצלחה שלנו תלויה ביכולת להגיע לכמה שיותר אנשים ולהוציא אותם מהבית ביום הבחירות. לבד לא נצליח. אנחנו חייבים את עזרתכם. </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</b><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכו להצביע!</span></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-83728521063748723052011-11-24T10:11:00.002+02:002011-12-07T10:26:03.801+02:00ככה לא בונים שכונה - על הכשל בהתחדשות העירונית של שכונת גוננים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhIpgzt8i09TxzVqGU2M-t8g4ODLuyU3pe13t-3omXUOPq1HHomz4VvPxLvcVibTOAL4ysne9J0AH-ZYRxDVSNSXrixaXDLROXKWrgammiOH1e10qVeVxgCYULw4zyaHthyuJIbnM630zw/s1600/pash.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhIpgzt8i09TxzVqGU2M-t8g4ODLuyU3pe13t-3omXUOPq1HHomz4VvPxLvcVibTOAL4ysne9J0AH-ZYRxDVSNSXrixaXDLROXKWrgammiOH1e10qVeVxgCYULw4zyaHthyuJIbnM630zw/s320/pash.jpg" width="239" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פאשקווילים שנתלו ברחבי גוננים בימים האחרונים</td></tr>
</tbody></table><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"פרוייקט בינוי ענק בירושלים", </span><a href="http://www.themarker.com/realestate/1.1562108?cache=1464635%3FhideOthers%3D7.2650890%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.314%3FhideOthers%3D7.330%3FhideOthers%3D7%3Fcache%3D1464635%3FhideOthers%3D7.2650890%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.314%3FhideOthers%3D7.330%3FhideOthers%3D7%3Fcache%3D1464635%3FhideOthers%3D7.2650890%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.314%3FhideOthers%3D7.330%3FhideOthers%3D7%3Fcache%3D1464635%3FhideOthers%3D7.2650890%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.299%3FhideOthers%3D7.314%3FhideOthers%3D7.330%3FhideOthers%3D7" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;" target="_blank">זעקה כותרו העיתונים הכלכליים</a><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> לפני כשבועיים, "אושרה בניית 3,000 דירות בקטמונים". עיון באותיות הקטנות מגלה כי"היוזמה לקידום פרויקטים תהיה באחריות בעלי הדירות". אבל מדובר בתוכנית שתושבי השכונה לא מאמינים בהצלחתה ולא מעוניינים בקידומה. סקר שערך משרד השיכון לפני כשנה וחצי גילה כי 46 אחוזים מתושבי השכונה מתנגדים לתוכנית, כמחצית מתושבי השכונה סבורים שאי אפשר לצופף את השכונה ורק 11 אחוז מאמינים שהתושבים יאמצו את התוכניות ויקדמו פרוייקטים בשכונה. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גוננים הוקמה כשכונה פרברית בירושלים לעולים חדשים בני עדות המזרח בשנות ה-60. היא נמצאת באחד המיקומים האטרקטיביים ביותר בירושלים: מרחק הליכה ממתחם הבילוי והתרבות ברחוב עמק רפאים במזרח, גובלת באזור התעסוקה תלפיות בדרום, קטמון הישנה בצפונה ובמערבה קניון מלחה ויציאה מהירה לכביש בגין. היא מתאפיינת בבנייה נמוכה ואך טבעי שזו תהיה שכונה המיועדת להתחדשות עירונית. אבל למרות זאת הרשויות עשו כל טעות אפשרית בדרך ליעד. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דבר אחד הרשויות לא לקחו בחשבון: את תושבי השכונה. ההתנהלות של הרשויות היתה לכל אורך מתנשאת ולא ראויה. הליכי שיתוף מקצועיים שהתרחשו בשכונות הסמוכות כמו בקעה, המושבות וקריית יובל לא התרחשו בגוננים. במקרה הטוב התוכניות הוצגו לתושבים באופן לא מקצועי, במקרה הרע הערותיהם נדחו אחת לאחת ללא דיון ציבורי ראוי. אפילו הדיון בוועדה המחוזית התקיים בלי שהוזמן אליו אף לא תושב אחד. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את <a href="http://yossisaidov.blogspot.com/2010/01/blog-post.html" target="_blank">חוסר האמון של התושבים</a> רכשו הרשויות השונות בעמל רב. המרחבים הציבוריים המוזנחים של השכונה הם עדות אילמת ליחס שקיבלו תושביה, קשישיה וילדיה מאז הקמתה. גני המשחקים המתפוררים הם רק משל להתעלמות, לזלזול וליחס המפלה לרעה למתגוררים בשכונה, לצרכים הבסיסיים שלהם ולכך שאף אחד מעולם לא טרח לדבר איתם.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כדי לבנות מחדש את האמון יש לשקם את תשתיות השכונה: לא רק את הפיזיות אלא גם ובמיוחד את התשתיות הקהילתיות. כדי לחדש את גוננים, וכדי לקיים הליך התחדשות אמיתי ומצליח בכל מקום אין טעם רק להגדיל את אחוזי הבנייה פי שתיים או שלוש. יש ללמוד את צרכי התושבים, להכיר את השכונה דרך העיניים של אלו שמתגוררים בה ולהטמיע את הרעיונות שלהם ביסודות של התוכנית. ואף יותר מכך: יש לבנות תוכנית הוליסטית יחד עם תושבי השכונה ולתכנן יחד כיצד ובאיזה קצב תקודם התוכנית, לאן יופנו תקציבי הפיתוח, איפה יוקם מעון לילדים, מתי יוקם מרכז לקשישים ואיזה פרוייקטים קהילתיים ינוהלו בשכונה. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטלת האחריות על המגזר הפרטי, כמו שנעשתה בתוכנית הזו, דנה אותה מראש לכישלון. ייתכן שבעוד 20 שנה יקומו בגוננים בניינים חדשים, אבל המרקם הקהילתי לא ישרוד את הזעזועים שתוכנית כזו תביא לחבריה. תושבי השכונה ינטשו אותה לטובת ערים אחרות וירושלים תישאר עם אחת מהשתיים: שכונה מתחרדת או שכונת רפאים.</span></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-15163534304334506632011-11-14T17:19:00.003+02:002011-11-14T17:38:28.438+02:00פוסט אורח - חבר מועצת העיר (מרצ) ד"ר מאיר מרגלית על הדרת נשים ברחוב החרדי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חבר מועצת העיר מטעם סיעת מרצ, ד"ר מאיר מרגלית, ביקש להבהיר את עמדתו בנוגע להדרת נשים ברחוב בחרדי - <a href="http://yossisaidov.blogspot.com/2011/11/blog-post_13.html" target="_blank">זאת לאור הפוסט שפרסמתי כאן אתמול</a>. אני גאה לפרסם כאן את מאמרו במלואו - למרות שאני לא מסכים איתו. בימים הקרובים אנסה להסביר למה, בינתיים הבמה היא שלו:</i><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בפולמוס שהתעורר במחוזותינו סביב ההקצנה ההולכת וגוברת ברחוב החרדי עורבבו יחד שתי תופעות שונות במהותן - אחת, הדרת נשים במרחב הכללי, כגון פרשת הזמרות או הרחקת חיילות מחגיגות שמחת תורה, והשנייה, הפרדת נשים במרחב החרדי, כגון פרשת המחיצה במאה שערים או ההפרדה בקווי אוטובוסים הנוסעים בשכונות חרדיות. שתי התופעות, למרות שיש להם מכנה משותף, שונות בתכלית, ודומה שהמחנה "הנאור", קצת התבלבל בתגובתו עליהן.</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כאשר בשנות השמונים המחנה החופשי בראשות שולמית אלוני העלה את הקריאה "שלא יכנסו לנו לצלחת" התכוון לומר שלא נאפשר לחרדים לכפות עלינו נורמות התנהגות ושלא נרשה להם לומר לנו איך לנהוג במרחב הציבורי. העמדה 'החופשית' קפלה בתוכה את ההנחה שכפי שלא נסכים שיגידו לנו איך להתנהג, כך גם אנו לא נגיד להם איך להתנהג בתחום ממלכתם. העיקרון הליברלי של 'חיה ותן לחיות' כלל גם את התובנה שכל קהילה רשאית לנהל את מערכות חייה על פי השקפת עולמה ואפילו על פי שיגעונותיה.</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאז דבר מה השתבש במחנה 'הנאור'. בעוד התגובה בפרשה הראשונה היתה מוצדקת שכן מדובר בניסיון לכפות כללי התנהגות במרחב הכללי, הרי שבמקרה השני חצינו את הקווים שעה שיצאנו נגד האופן שבו חרדים מנהלים את ענייניהם במרחב הציבורי החרדי. תגובת 'המחנה החופשי' תמוהה שהרי החרדים לא בקשו להפריד בין נשים וגברים בחוצות ירושלים אלא רק בגטו בו הם חיים. הטענה שיש בכך משום פגיעה בכבודה של האישה, כלל לא הוכחה שהרי אין לנו דרך לדעת מה רוב הנשים החרדיות חשות שעה שנדרשות לעלות לאוטובוס בדלת האחורית, או לעבור למדרכה ממול. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא זו בלבד שטענת האפליה לא הוכחה בעליל בהעדר עדויות חד משמעיות על תחושת נשים במגזר החרדי אלא שגם המונח 'מרחב ציבורי', שנוי מאוד במחלוקת. בירושלים לא קיים מרחב ציבורי אחד ויחיד המשותף לכולם, אלא יש לפחות שלושה מרחבים ציבוריים מופרדים ושונים לחלוטין - המרחב החילוני, המרחב החרדי והמרחב הערבי, ובין שלושתם רב המפריד על המאחד. כל מרחב פועל על פי הכללים והמנהגים הנהוגים בתרבות יושביו ואדם 'נאור', או בעל השקפה ליברלית, מעצם הגדרתו, חייב לכבד את הנורמות הנהוגות במרחב של זולתו, ואף יותר מכל מחוייב להתנגד נחרצות לכל ניסיון לכפות על המרחב השני נורמות התנהגות זרות להם. כמובן שגם לעקרון זה יש סייגים, ואין להשלים עם נורמות שמתעללות בבני אדם, בבעלי חיים או בערכי טבע או שיש בהם זילות בכבוד האדם וחירותו. מן סתם אין להשלים עם "רצח מתוך כבוד המשפחה" רק משום שהוא חלק מהמסורת המקובלת בחברה הערבית כפי שגם אין להשלים עם שיסוף תרנגולות לשם כפרות רק משום שכך נהוג בתרבות החרדית. ברם חוץ מההבחנות הקיצוניות הללו אדם נאור מחוייב לכבד את כללי ההתנהגות של המחנה השני, או למזער להשלים איתם, גם כאשר הנוהג צורם בעיניו. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא זו בלבד אלא שאדם ליברל באשר הוא, מחוייב לנקוט משנה זהירות שעה שמעלה את הטיעון שכל המגזרים חייבים לכבד את החוק, כולל הדין האוסר הפרדה מגדרית. 'חוק' מטיבו הוא לא יצור נאוטרלי, אלא חוקק על ידי מגזר מסוים כדי לשמר את האינטרסים של אותו מגזר, ובמדינה בה ניתן לגזול אדמות או להרוס בתים בסיטונאות על פי חוק, אין סיבה לכבד את החוק באופן עיוור, קל וחומר בתקופה שבה 'הליברמניזם' השתלט אלינו וח"כים מתחרים ביניהם מי יחוקק חוקים יותר גזעניים. גם הטענה שבמדינה דמוקרטית לא יכול כל מגזר לעשות מה שמתחשק לו, לא עומדת במבחן המציאות, שכן ישראל פסקה זה מכבר להיות דמוקרטיה כדי להפוך לאתנוקרטיה, ואדם נאור לא חייב נאמנות למדינה ששכחה מה משמעותה של דמוקרטיה.</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפולמוס מחדד את ההכרח לחלק את ירושלים - לא לשתיים אלא לשלוש - חילונית, חרדית וערבית. המודל הנוכחי, של 'העיר שאוחדה לה יחדיו' קרס וניתן לשמר אותו רק בכח השררה. לא פלא שהעירייה כלל לא עוסקת בהדברות בין הקהילות השונות אלא מעבירה את הנושא לטיפול המשטרה. ירושלים זקוקה למודל ניהולי אחר, שונה ויצירתי שיכבד את כל תושביה. הסדר השלטוני הנוכחי הוא מתכון בטוח למתחים שיום אחד עוד יתפוצצו לנו בפרצוף.</span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</b><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>ד"ר מאיר מרגלית, פעיל מרצ, חבר מועצת עיריית ירושלים.</b></span></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com9ירושלים, ישראל31.768318 35.21371099999998931.681676 35.123782999999989 31.854960000000002 35.30363899999999tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-13702894140754733992011-11-13T14:00:00.000+02:002011-11-13T14:00:50.338+02:00מה עשה נציג מרצ בוועדת הצניעות החרדית של עיריית ירושלים?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כתב עיתון "הארץ" ניר חסון <a href="http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1563930?cache=1464635%3FhideOthers%3D7.2083863%3FhideOthers%3D7.2083877" target="_blank">פירסם ביום שישי האחרון</a> ידיעה מפתיעה: בעיריית ירושלים פועלת בשנים האחרונות ועדת צנזורה. שלושת חברי הוועדה מקבלים לידיהם את הפרסומים השונים המיועדים ללוחות המודעות בעיר ומחליטים מה יהיה גורלם. הרכב הוועדה, כפי שפורסם בעיתון, מדהים: יו"ר הוועדה הוא חבר מועצת העיר מטעם סיעת יהדות התורה וחסיד גור: יוסף לוק. אדם שמסרב לדבר עם עיתונאים חילוניים; החבר השני הוא סגן ראש העיר מטעם ש"ס, אלי שמחיוף, מכוכבי פרשיית הולילנד; החבר השלישי בוועדת הצניעות העירונית הוא החילוני היחיד בה: סגן ראש העיר ויו"ר סיעת מרצ במועצת העיר יוסף (פפה) אללו.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשנים האחרונות נעלמו הנשים מפרסומות בעיר ירושלים. הן אינן קיימות בשלטי החוצות של העירייה והן מצונזרות ממודעות של חברות מסחריות. ראש העיר ניר ברקת טען בתוקף שהעירייה איננה מצנזרת תמונות נשים. אבל המצב ברחובות העיר מוכיח מציאות אחרת, וקיומה של ועדת צניעות בעירייה בה החרדים מהווים רוב מוחלט מעלה את השאלה מה ראש העיר ידע ועד כמה הוא שולט בקואליציה שלו. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגירסה הרשמית של כיכר ספרא היא שלוועדה אין כל סמכויות. ועדיין, ברחובות שלנו יש לוועדה הזו השפעה חזקה בלי שום סמכות. מה שהתחיל כעניין פנימי של החרדים בקווי הפרדה הופך להסתרה ולהשתקה של המראה והקול הנשי באזורים הלא חרדים של העיר.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נוכחותו של פפה אללו בוועדה הזו היא הרבה יותר מתמוהה. מה עושה יו"ר מרצ בוועדת צניעות? מדוע הסכים בכלל לשבת בוועדה שזה הנושא שלה? מדוע הסכים להיות עמדת מיעוט בוועדה שמשתיקה ומסתירה נשים? ומה עם הבטחת הבחירות שלו? לפני שלוש שנים הבטיחה סיעת מרצ להילחם בהתחרדות ירושלים ואללו עצמו התחפש למהפכן צ'ה גווארה.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבטחות לחוד ומעשים לחוד. בנושא ההפרדה בשכונת מאה שערים בחג הסוכות האחרון, למשל, התקשתה מרצ להסביר מדוע עברה על כך בשתיקה. חברי המועצה מטעמה מסרו גירסאות סותרות: מאיר מרגלית טען שיש להניח לציבור החרדי לנהל בעצמו את ענייניו הפנימיים גם במחיר של פגיעה בזכויות בסיסיות של נשים. לורה ורטון טענה שאין כל הפרדה במאה שערים (בניגוד לעדות מפקד המחוז בפני בג"צ). מדוע מרצ משתפת פעולה עם החרדים? מדוע מרצ איננה מקיימת את הבטחת הבחירות שלה?<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אללו, על פי "הארץ", חשב שהוועדה בוטלה, שכן במשך תקופה ארוכה לא קיבל מודעות לאישור. תירוץ מוזר. לא ראית את שלטי הרחוב בירושלים מר אללו? איך נכנסת מראש לוועדת צנזורה בה יש רוב חרדי? <a href="http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/305/080.html?hp=54&cat=869" target="_blank">במעריב פרסמו</a> שאללו שלח מכתב למנהלי מוסדות התרבות בעיר והפציר בהם להוסיף נשים למודעותיהם. מכתב?! סגן ראש עיר שמחזיק בתיק תרבות יכול לעשות קצת יותר ממכתב. שתיקתו הארוכה של אללו בנושא אפשרה לחרדים לעשות במרחבים הציבוריים של ירושלים כבשלהם.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>מרצ והמפד"ל - אותה גברת בשינוי אדרת</b></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל מעבר לחידלון של מרצ בנושאים פלורליסטיים בעיר – השאלה היא מה מרצ כן עושה בעיריית ירושלים, מהם הקווים האדומים שלה, על מה היא שוברת את הכלים. והתשובה היא אחת: מזרח העיר. לדוגמה, בסוף השבוע האחרון דיווחה התקשורת המקומית כי מרצ שוב מתכוונת לחזור לאופוזיציה בגלל תוכניתו של ברקת לאשר את תוכנית גן המלך בסילוואן. מצבן של המשפחות הצעירות בעיר, ניקיונה של ירושלים, פתיחת מוסדות חרדים בשכונות חילוניות, הדרת נשים, גזענות כלפי בנות ספרדיות במוסדות עירוניים-חרדיים, בעיות הדיור והתעסוקה, ההגירה השלילית, התחבורה הציבורית המזעזעת, ההתעמרות בסוחרים ומה לא – כל אלה לא נמצאים בכלל ברדאר של מרצ. רק ערביי מזרח העיר.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין ספק שערביי מזרח העיר סובלים מאפליה וגזענות, אין ספק שתנאיהם רחוקים מלהיות סבירים ואין ספק שהעירייה לא עושה די לשיפור מצבם. אין ספק גם שערביי מזרח העיר בחרו לא לשחק את המשחק המוניציפאלי ולא משתתפים בבחירות העירוניות. אבל כתושב ירושלים המערבית אני תוהה מדוע אני צריך לשלם את המחיר הזה. מדוע פפה אללו וחבריו משחקים "בנדמה לי שאני במועצת הביטחון" כאשר הם יושבים סביב שולחן מועצת העיר? הרי בעיית ירושלים לא תיפתר בקומה השישית של כיכר ספרא, ובכך שהם שותפים למשחק הלאומי מכיסאותיהם המוניציפאליים הם רק מלבים ומעצימים את הבעיה.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזו לא רק מרצ. קחו לדוגמה את המפד"ל. גם ציבור הבוחרים שלה בעיר סובל. מצב גינות המשחקים, גני הילדים ומוסדות הציבור בגבעת מרדכי – שכונה מפד"לניקית טהורה – הוא מתחת לכל ביקורת. אין להם אפילו סניף של טיפת חלב. אבל נציגיהם במועצת העיר עסוקים בלהחזיק את תיק "ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים" בעוד הם מתקוטטים זה עם זה. ובכלל, גם הליכוד וישראל ביתנו לא יכולים להציג הישגים משמעותיים למען קהל בוחריהם. כלום. הם מצביעים שוב ושוב בעד יזמי דירות רפאים ובעד הצעות חברי המועצה החרדים.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסופו של דבר אנחנו, תושבי ירושלים, משלמים מחיר מאוד כבד בגלל חברי מועצת עיר שמשקיעים אנרגיות רבות מדי במקום שאין להם השפעה גדולה עליו. סוגיית איחוד וחלוקת ירושלים לא תיקבע באולם מועצת העיר ובוודאי שלא משולחן המכתבים הפעיל של פפה אללו. סוגיות אחרות כן ייקבעו שם: האם מערכת החינוך הממלכתית בעיר תשרוד את המשבר הקשה שהיא נמצאת בו, האם ייפתחו עוד גני ילדים לגיל הרך, האם החרדים ימשיכו לקבל מבנים בשכונות שאינם שלהם – בכל הסוגיות האלה מרצ מוותרת ומאכזבת. ואלה הסוגיות שקובעות את עתיד ירושלים, ירושלים שלנו – ירושלים של מטה.<br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואם זו האג'נדה של מרצ – מן הראוי שיהיו כנים איתנו ויאמרו לנו את האמת. אל תספרו לנו שאתם תילחמו בהתחרדות כאשר אין לכם שום כוונה לעשות את זה.</span><br />
</div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com7ירושלים, ישראל31.768318 35.21371099999998931.681676 35.123782999999989 31.854960000000002 35.30363899999999tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-15103133981943992112011-11-10T08:37:00.003+02:002011-11-10T08:41:37.910+02:00"גם ספרדי וגם חילוני? לא מצאת מישהו יותר טוב?"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המפגש שלנו עם הרבנות היה מאוד טראומתי. הגענו להירשם לנישואין ברבנות ירושלים ומהר מאוד התפצלנו. אותי שלחו לפגישה עם הרב ואת אישתי לעתיד לשיחה עם הרבנית. אחרי חצי שעה נפגשנו בחוץ. היא היתה על סף בכי. רק אחרי שהתרחקנו מרחוב החבצלת היא סיפרה מה קרה שם. "אני רואה שאת דתיה", אמרה לה הרבנית, "והחתן, גם הוא דתי?". "לא", השיבה המיועדת. הרבנית הפכה דף ואמרה: "קוראים לו סעידוב. גם חילוני וגם ספרדי? לא מצאת מישהו יותר טוב?". אישתי נעלבה עד עמקי נשמתה אבל שתקה. רק כשהיינו בחוץ הכל התפרץ.<br />
<br />
עבורי זה היה מפגש מחודש עם הממסד החרדי שנים ספורות אחרי שעזבתי את הישיבה הגבוהה בכפר חב"ד והורדתי את הכיפה. רתחתי מזעם. הייתי עיתונאי צעיר וניצלתי את מיומנתי החדשה. כבר למחרת כיכב משפטה של הרבנית בכותרת אחד העיתונים היומיים. בפגישה הבאה עם הרבנית היא כבר התנצלה בפני הכלה: "לא התכוונתי, זה דווקא טוב לערבב גנים". </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את חרפת היהדות הציל הרב שאול וידר, רב צעיר מרבני צהר. החלטנו שנתחתן באמצעות ארגון הרבנים שמנסה להציג את פניה היפות של היהדות האורתודוכסית. נפגשנו מספר פעמים לפני החופה, הוא למד להכיר אותנו ואת משפחותינו, את האהבה הגדולה בינינו ויחד למדנו ותיכננו שלושתנו את טקס החופה. את החופה מתחת לשמי קיבוץ צרעה לא אשכח עד יום מותי, ולרב שאול ולארגון אליו השתייך היה חלק מרכזי בעיצוב של הטקס.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4141535,00.html" target="_blank">החלטתו של שר הדתות יעקב מרגי</a> להצר את צעדי ארגון הרבנים ולהוביל לסגירת מיזם החתונות של צהר היא מקוממת, חצופה ובעיקר – איננה יהודית. כתבי דתות טוענים שהשיקולים שהובילו להחלטה הם שיקולים כספיים: רבני צהר אינם גובים תשלום בעד עריכת החופות ובכך מונעים הכנסה נוספת מעורכי החופות של הרבנות. אבל להחלטתו של מרגי יש משמעויות עמוקות ורחבות יותר מאשר היבטים כלכליים.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רבני צהר הראו לכולנו בעשור האחרון שיש רבנות אחרת, שיש יהדות אחרת. יהדות בה אפשר למצוא משמעות עמוקה לזוגיות ולאהבה, לבגרות, למוות ולמעגל השנה. צהר עמדה בחזית יחד עם "במעגלי צדק" שלימדה אותנו שצדק חברתי היה תמיד במקורות שלנו, יחד עם בתי המדרש הפלורליסטיים אלול, קולות ועלמא שחיברו אותנו לטקסטים היהודיים ומלמדים אותנו את העושר הרוחני והתרבותי שיש במקורותינו וכמה רחוק הוא מעולמם הצר של מי שעשו את התורה קרדום לחפור בה.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זהו מאבק על הזהות שלנו, על המקורות שלנו, על התרבות שלנו. זהו מאבק בין מי שחושב שהעגלה שלנו ריקה לבין מי שרוצה שנחזור ללמוד ולחוות את ארון הספרים היהודי כמו שהעם שלנו למד אותו אלפי שנים: בריבוי קולות ופרשנויות תוך כיבוד דעות ועמדות שונות. זו גם הסיבה שאיננו צריכים לוותר ולהמשיך לחפש משמעות יהודית בטקסינו, במעשינו, באמונותינו ובחיינו. הפתרון הקל הוא לנסוע ולהתחתן בקפריסין. אבל לפני קפריסין או אחריה תבקרו בבית מדרש מזרם ההתחדשות היהודית. תלמדו על זוגיות אוהבת ומכבדת, תכירו דמויות מחז"ל שהעריכו את חכמת נשותיהם, שחיבקו את הגר ואת הזר ושהרוויחו את לחמם בעבודת כפיים. </span></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-90646809474596885292010-11-26T09:34:00.001+02:002010-11-26T09:38:35.019+02:00הגימיק התקשורתי בקמפיין בריכת ירושלים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ירושלמים רבים יכולים לקחת קרדיט, ובצדק רב, על חלקם <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3989287,00.html">בניצחון המאבק נגד סגירת בריכת ירושלים</a>. קהילת השחיינים הנחושה שהצליחה לסחוף אחריה עיר שלימה, המינהל הקהילתי גינות העיר ומנהלו שייקה אל-עמי שניהל את המאבק וקבע את האסטרטגיה שלו, העירייה על פקידיה ופוליטיקאיה שהגנה על האינטרס הציבורי, והשופטת תמר בן אשר צבן (תעקבו אחריה – היא מהטובות ביותר שיש למערכת בתי המשפט להציע) שכתבה <a href="http://www.news1.co.il/ShowCurrentFile.aspx?FileID=3043">פסק דין מרתק ומנומק</a>.<br />
<br />
ועכשיו תורנו: גם לנו, לי ולשותפי לעסקיי <a href="http://www.saidov.co.il/">הייעוץ התקשורתי</a> והחשיבה האסטרטגית, <a href="http://www.saidov.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7-%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%9F---%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5-%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%95%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%98%D7%92%D7%99%D7%94.1.htm">מריק שטרן</a> יש קרדיטון קטנטנן. ומעשה שהיה כך היה. בעיצומו של אביב 2010 שכר המינהל הקהילתי את שירותנו במטרה לקדם את המאבק להשארת הבריכה פתוחה. הסיטואציה היתה מורכבת: מצד אחד הבריכה היתה פתוחה. בעלי הבריכה עמדו במילתם ופתחו אותה עם בוא האביב; מצד שני איום הסגירה המשיך לרחף מעל הבריכה ובעליה הצהירו שייסגרו אותה עם בוא החורף; מצד שלישי נבחרי הציבור בעירייה תמכו במאבק אבל לא מימשו את ההבטחות, מצד רביעי היתה הסוגיה המשפטית המורכבת: המתכנן של המינהל הקהילתי זאב ארד נבר בתב"ע של הבריכה וגילה שהיא כפופה להסכם עלום עליו חתומים העירייה והבעלים. דודו עוזיאל, עוזרו של סגן ראש העיר ויו"ר הוועדה לתכנון ובנייה קובי כחלון, הצליח לאתר את ההסכם במרתפי ארכיון העירייה אי שם בלוד. על פי ההסכם העירייה מכרה את השטח ליזמים אבל המשיכה להחזיק בזכויות בבריכה; ומצד חמישי היתה קהילת השחיינים שניהלה בחודשי החורף את אחד המאבקים התקשורתיים והמרשימים שראתה ירושלים והרגישה קצת עייפה.<br />
<br />
המשימה שהוטלה עלינו היתה מאוד פשוטה: להפוך את המאבק לכלל-ירושלמי ולא כזו המזוהה עם קבוצת שחיינים ולהחזיר אותו לתודעה התקשורתית. המטרה: להפעיל לחץ על העירייה כדי שזו תממש את זיקותיה המשפטיות/קנייניות על הבריכה ותנהל הליך משפטי נגד בעליה בבית משפט.<br />
<br />
ההסכם מראשית שנות השמונים לא כל כך עניין את התקשורת. היה לנו ברור שאנחנו צריכים לעשות איזשהו גימיק – אירוע לצרכי תקשורת בלבד. בינינו, אני לא משוגע על אירועים כאלה. אני מצפה שהתקשורת תגן על החלשים, תחשוף שחיתויות, תשמור על האינטרס הציבורי ולא שתסקר גימיקים זולים. אבל אלה הם חוקי המשחק שבחרתי לשחק.<br />
<br />
יחד עם התושבים החלטנו לנצל את המומנטום של חשיפת פרשת הולילנד באותה התקופה ולקיים טקס הנפת דגל שחור מעל בריכת ירושלים. "לא להולילנד במושבה" זעקו הדגלים השחורים שהנפנו במהלך הטקס ברחבה שבכניסה לבריכה. נציגי הארגונים והתנועות ירושלמים, התעוררות, רוח חדשה, אגודת הסטודנטים, התנועה הירוקה, החברה להגנת הטבע, ירושלים בת קיימא, סגני ראש העיר וחברי מועצה הגיעו לאירוע ונשאו בו נאומים. אל נציגי קהילת השחיינים שהובילו את המאבק הצטרפו גם סטודנטים ומשפחות צעירות.<br />
<br />
יו"ר תנועת ירושלמים, חברת מועצת העיר רחל עזריה שנאמה באירוע, <a href="http://rachelazaria.blogspot.com/2010/06/blog-post.html">כתבה על כך בבלוג שלה</a>: "זה מסוג ההפגנות המוזרות שבזמן האחרון אני מוצאת את עצמי, מפגינה בנושאים שבהם אני עוסקת. ואז אני שואלת את עצמי, האם אני פה בעמדת מפגינה, או פה בעמדת משיבה". היא סיכמה את דבריה כך: "צריך הרבה פחות להפגין נגד, והרבה יותר לשתף פעולה. זה לא פשוט, התרגלנו לזה שכולם בעיריה נגדנו, אבל הדברים השתנו. זה לא אומר שצריך להזניח את כלי ההפגנה, אך לדעת מתי ואיך להשתמש בכלי זה". בנקודה הזו טעתה חברת המועצה המסורה. ההפגנה היתה זו שהצליחה להפוך את הקערה.<br />
<br />
לאירוע הגיעה גם התקשורת. צלמי עיתונות הבזיקו פלאשים ובינתיים כתבים שלחו שאילתות לדובר העירייה. שעה לאחר שהאירוע הסתיים השגנו את פריצת הדרך לה ייחלנו. ראש העיר פירסם הצהרת תמיכה ראשונה במאבק נגד סגירת הבריכה.<br />
במשחק התקשורתי ראש העיר עשה את המהלך הנכון. הוא שינה את הכותרת של האירוע. במקום "מאה וחמישים איש השתתפו בטקס הנפת דגל שחור מעל בריכת ירושלים", <a href="http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3894193,00.html">כותרות המקומונים היו</a>: "ניר ברקת תומך במאבק נגד סגירת בריכת ירושלים".<br />
<br />
תמיכת ראש העיר תורגמה תוך ימים ספורים להוראה ללשכת היועץ המשפטי להיכנס לתמונה ולהפעיל את האמצעים כדי שהבריכה תישאר פתוחה. יו"ר הוועד למען הבריכה שמעון ביגלמן דאג שהמהלכים המשפטיים ימוצו במהירות והתביעה תגיע לבית המשפט כמה שיותר מהר – ומשם זו כבר היסטוריה.<br />
<br />
ועוד מילה על הקהילה שהובילה את המאבק: כמעט כולם אנשים בגיל של ההורים שלי, בעלי מקצועות חופשיים שיש להם ניסיון חיים לא מבוטל. זה בא לידי ביטוי בדרך בה הם הובילו את המאבק: הפוך לגמרי מכל שתדיימנו. הם לא איימו, לא צעקו, לא התפרעו ולא היו משולחי רסן. הם היו נחושים, שקולים, מדודים, ג'נטלמניים – והם נהנו מכל רגע. גם אנחנו.</div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-78734686859146771952010-10-15T10:08:00.002+02:002010-10-15T13:06:38.290+02:00מאחורי הקלעים של פסטיבל יהדות וסביבה בעמק רפאים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">להנחה לפיה לבעל עסק עצמאי אין בוסים אין שום בסיס. להיפך, כל לקוח הוא הבוס. את זה כבר ידעתי לפני שפתחתי את המשרד לייעוץ תקשורתי וחשיבה אסטרטגית. היום, אחרי כמעט שנה וחצי של ניסיון בשוק העצמאי, אני יכול לומר שאחד היתרונות הגדולים בלהיות עצמאי הוא לבחור את הבוסים שלך. יותר נכון לומר - לבחור את הפרויקטים שבהם תתעסק.<br />
<br />
כשמנהלת עמותת "טבע עברי" עינט קרמר יצרה את הקשר הראשון איתי ועם השותף שלי מריק שטרן היא הודיעה לנו חגיגית שהיא רוצה דווקא אותנו. מסתבר שיש לנו מוניטין לא רעים. האתגר שהיא הציבה היה כל כך מעניין שהסתערנו עליו למרות שהעבודה עליו נפלה על תקופה לא כל כך טובה: סוף אוגוסט ותחילת החגים. מצד שני, הגב' קרמר היתה מאוד ממוקדת והיא ידעה מה היא רוצה: אירוע ציבורי שמתקיים ברחוב ושמקדם את ערכי העמותה: יהדות-וסביבה.<br />
<br />
מריק היה זה שהביא את הרעיון לפעול במרחב של עמק רפאים. לצורך כך שיתפנו פעולה עם מינהל קהילתי גינות העיר. מנהל המינהל, שייקה אל-עמי, השיב בחיוב כבר כאשר העלינו את הרעיון לראשונה.<br />
<br />
טבע עברי, עמותה מאוד צעירה, הוקמה לפני שנה וחצי במטרה לקדם ערכים סביבתיים ויהודיים. השנה כמו בשנה שעברה קראה העמותה לקהילות יהודיות בכל רחבי הארץ והעולם לציין את שבת פרשת נח בה קוראים בבתי הכנסת על המבול כשבת סביבתית, שבת בה הקהילה מעודדת את חבריה לקחת אחריות ולקדם ערכים סביבתיים.<br />
<br />
העבודה על הפסטיבל התבצעה בשני אפיקים: הפקת התוכן לפסטיבל מחד וקידום ערכי יהדות וסביבה באמצעי התקשורת מאידך. בין חומרי העמותה מצאנו הנחיות של יו"ר העמותה הרב יובל שרלו לבתי הכנסת המסבירים כיצד להפוך את בית הכנסת לירוק ולסביבתי. חומר מצוין לקדם בתקשורת. יומיים לפני הפסטיבל <a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/163/211.html?hp=1&cat=459">פורסמה במעריב</a> כתבתו של אביב לביא אודות ה"קול קורא" של הרב שרלו תחת הכותרת "עשרת הדיברות, הגירסה הירוקה". יעל דן (גל"צ) ראיינה את הרב, אברי גלעד (המילה האחרונה) הרעיף עליו מחמאות, קרן נויבך (רשת ב') ראיינה את קרמר, ולונדון וקירשנבאום ראיינו אף הם את הרב שרלו ונתנו במה מכובדת לעמותה ולמשנתה.<br />
<br />
ביום שישי לפני שבוע התקיים פסטיבל יהדות וסביבה בעמק. בדרך כלל אני לא נהנה באירועים שאני שותף לארגון שלהם. גם כאשר התכנון מדויק ומוקפד ואני מסתובב בחוסר מעש, המתח מצליח להוציא ממני את ההנאה. בפסטיבל של טבע עברי זה היה שונה. התכנון והביצוע של מריק היו מדוייקים. בפינה אחת של הרחוב התחלפו להקות מ"הצוללת הצהובה", בקפה בן עמי התקיימו מעגלי לימוד עם הרבנים בני לאו ומיכאל מלכיאור, בחצר מרכז תרבות פתחה עמותת "במעגלי צדק" בית קפה חברתי, דוכנים של ארגוני יהדות וסביבה פוזרו ברחוב, בני נוער הקימו בפינה אחת פסל סביבתי, ובפינות אחרות הוצבו מכשירים המייצרים אנרגיה בדרכים אקולוגיות.<br />
<br />
אבל דווקא תהלוכת "אחרינו המבול" של קבוצת התיאטרון "ממה טרסה" הצליחה להפוך את הרחוב לקרנבל אחד גדול. וככה זה נראה.<br />
<br />
<object height="385" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/ktLVopZxPaY?fs=1&hl=he_IL&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/ktLVopZxPaY?fs=1&hl=he_IL&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br />
<br />
</div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-32800996381710903972010-09-07T16:59:00.001+03:002010-09-07T17:01:50.081+03:00היה לא טוב, היה יוסי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">עו"ד יוסי חביליו היה צריך <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1188481.html">להתפטר מזמן</a>. אני מצטער. אני יודע שזאת עמדה לא פופולרית. חביליו מכהן כבר כעשור כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים. הוא מונה בימיו של אהוד אולמרט, הספיק להסתכסך עם אורי לופוליאנסקי מייד לאחר היבחרו לראשות העיר, ומהר מאוד נקלע לעימות עם ניר ברקת לאחר שהאחרון הפך לראש העיר.<br />
<br />
ההתעקשות של חביליו להמשיך ולהחזיק בתפקידו במשך שנים רבות ולהיות יועץ משפטי לעומתי לראש העיר פגעה בדמוקרטיה העירונית הרבה יותר מששמרה עליה. למיטב הבנתי יועץ משפטי אמור לסייע לראש העיר הנבחר לבצע את המדיניות שלו. התפקיד שלו הוא לתת לראש העיר את הכלים המשפטיים, את חוות הדעת הנכונות ואת הייצוג המשפטי בבתי המשפט – כל זאת כדי לבצע את המדיניות של ראש העיר.<br />
<br />
ברוב המקרים בהם חביליו התנגד למדיניות ראש העיר (לופוליאנסקי או ברקת) הסכמתי עם דעתו. כן, גם אני חושב שהחרדים צריכים לקבל מבני ציבור בשכונותיהם ולא במרכז העיר. לדעתי אסור לתת לחרדים תקציב על בסיס קריטריונים מפלים לטובת מוסדות החינוך שלהם. אבל תפקידו של היועץ המשפטי הוא לא לקדם את דעתו – אלא לקדם ככל האפשר את ראש העיר הנבחר. ראש העיר הוא נבחר הציבור, הוא הלקוח שלו והוא צריך לקבל את מקסימום השירות.<br />
<br />
את הקרב נגד מדיניות לא נכונה של ראש העיר צריכה לנהל פונקציה אחרת: מבקרת העירייה, הממשלה, משרד הפנים והמגזר השלישי. לראש עיר שנבחר בבחירות, ולא משנה מהיכן מגיעים הבוחרים שלו, מגיע לעבוד עם יועץ משפטי שנאמן לו.<br />
<br />
ההתעקשות של היועץ המשפטי היוצא להיצמד לכיסא שלו, להיאבק על משרתו ולנצח בבית הדין לענייני עבודה (בעידן לופוליאנסקי) פגעה בנו, תושבי העיר, בשני מישורים. ראשית, המאבקים של חביליו היו צבועים בצבע מאוד מסויים. אי אפשר לומר שהוא ראה את טובת תושבי ירושלים לנגד עיניו. עובדה, שירותי העירייה בתקופתו היו מהגרועים ביותר. זאת לא אשמתו כמובן, אבל את האנרגיות שלו הוא בחר בלהשקיע במאבקים פוליטיים שהגיעו לכותרות, בעיקר סביב ענייני דת ומדינה וימין ושמאל. ובעוד משהו אחד: העמקת הגבייה. עיריית ירושלים מעקלת חשבונות בנק של תושביה עוד לפני תום שנת הארנונה. ולא דיברנו על היעילות המופלאה שהיא מגלה בתחום דוחות החנייה. הוא היה חזק על חלשים ולמי ששכח ירושלים היא העיר הענייה ביותר בישראל.<br />
<br />
את חביליו לא עניינו הדברים שעירייה אמורה באמת לספק: ניקיון ברחובות, שטחים ירוקים, חינוך, תרבות ואיכות חיים. במשמרת שלו קיבלו, על פי החשד, בכירי העירייה ונבחריה מיליוני שקלים שוחד תמורת מפלצות נדל"ן שכיערו את פני העיר והפכו את שוק הנדל"ן שלה לעשירים בלבד.<br />
<br />
ההצלחה של חביליו בלהישאר בכיסא למרות היחסים הרעים והמתוקשרים עם ראשי העיר העבירה את המסר הלאה אל הפקידים: ראש העיר הוא בעיה זמנית, אנחנו, הפקידים נשארים כאן לנצח. אחד מהצעדים הראשונים של ברקת בעירייה, פיטוריו של ראש אגף תושי"ה בעירייה, כשלו בבית הדין לענייני עבודה – בדיוק כמו אצל חביליו. התוצאה: שלטון טוטליטארי של גילדת פקידים העושה ככל העולה על רוחה - בעיקר בתחומים הפיזיים.<br />
<br />
זו הסיבה שההצלחות של ניר ברקת הם בתחום התרבות והמיתוג. את זה לא עושה העירייה המסואבת והכבדה. את זאת הוא עושה עם חברות עירוניות קטנות, המשמשות כצינור להעברת כספים ועושות רק עבודת מטה. החברות העירוניות אריאל ועדן הפכו למפיקות אירועי תרבות בהיקף עצום ובינתיים העיר נשארת מלוכלכת.<br />
<br />
זכותו המלאה של כל ראש עיר לעבוד עם אנשים שיבצעו את המדיניות שלו. יש לפתח ולתת שיניים חזקות יותר למנגנוני הבקרה, לאלה שימנעו ממנו לעשות מעשים לא חוקיים ואנטי-דמוקרטיים. אבל יחד עם זאת – העירייה ופקידיה צריכים לבצע את מדיניות ראש העיר.<br />
<ul style="text-align: right;"><li><b>את הסטריפ החדש לבלוג עיצב </b><a href="http://www.keysharon.co.il/"><b>בועז שרון</b></a><b>. אתם חייבים להודות שיש לו טאץ'.</b></li>
<li><b>שנה טובה ומעולה לכולנו.</b></li>
</ul><br />
</div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-46889844471875212782010-08-11T23:16:00.001+03:002010-09-04T23:43:20.662+03:00חמש עצות תקשורתיות למתמודד על תפקיד הרמטכ"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>ותר על קמפיין שלילי.</b> אל תנסה למצוא רפש על היריבים שלך, ותר מראש על כל <a href="http://reshet.ynet.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/News/programs/FridayNewscast/Programs,5.aspx">ניסיון לסכסך ביניהם</a> ואל תנסה לקדם בתקשורת סיפורים שליליים אודותיהם. זה לא הזמן להצטייר כמו מישהו קטנוני שנועץ סכינים בגב, וזה מיותר לגמרי לבזבז אנרגיות ולצבור עוד אויבים. תן לאויבים של יריביך לעשות את העבודה ואתה תתמקד בעצמך. אל תטעה - אל תפנה את הגב ליריביך ואל תפסיק לצבור עוד ועוד מידע. מידע הוא כוח, אבל יש להשתמש בו בתבונה ובאיפוק.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>תוציא חברים מהבוידם.</b> זה הזמן לעבוד על התדמית החיובית שלך. המטרה: לקבע תדמית של איש צבא נחוש שדבק במטרה ומשיג אותה – מצד אחד, ומצד שני –ג'נטלמן: רגיש, משחק לפי הכללים, ויודע לכבד את האויבים. השתתפת לפני שלושים שנה בקרב וחילצת פצוע תחת אש? הגיע הזמן להרים אליו טלפון ולהציע שיתראיין לתקשורת ויספר על הקרב ההירואי. <a href="http://www.saidov.co.il/%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A5-%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99.htm">ייעוץ תקשורתי</a> טוב ידאג שסיפור הזה יקבל שער באחד ממוספי סוף השבוע.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>איפה היית באינתיפאדה הראשונה?</b> מה היו תפקידיך בעופרת יצוקה, מלחמת לבנון השניה, האינתיפאדה השניה, הראשונה, ועוד? היה לך תפקיד מרכזי בעופרת יצוקה? זה הזמן לחשוף מה בדיוק עשית שם, איזה החלטות קיבלת, באיזה תנאים תיפקדת ואיך ניצחת את הקרב. היה לך חלק בכישלונות? אל תטיל את האחריות על הדרגים הגבוהים ממך, ובוודאי לא על הזוטרים ממך. תתייחס באיפוק לכל שאלה בעניין, אל תסתיר אינפורמציה ואל תשלוף מהשרוול.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>צור בריתות.</b> אתה נמצא בסכסוך ממושך עם הרמטכ"ל? זה ממש לא העיתוי להעצים אותו. להיפך. עכשיו אתה צריך ליצור בריתות, לחזק קשרים ולעשות כמה סולחות. להיכנס בגבי אנשכנזי ולהציג אותו כנעלב סדרתי זו עצה רעה. רעה מאוד. אשכנזי הוא רמטכ"ל אהוד ופופולארי שפרשות מביכות לא הצליחו לדבוק בו. עדיף שתיהנה מברכתו או שתצטייר כיורשו הטבעי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>קח את התקשורת בערבון מוגבל.</b> התקשורת היא שחקן מרכזי בבחירתו של הרמטכ"ל הבא, אבל היא בוודאי לא השחקן היחיד, ובמקרה הזה היא אפילו לא השחקן המכריע. אל תתמסר אליה ותתייחס אליה בחשדנות – היא עוד תפגע בך. תשקיע מאמצים רבים במסדרונות השלטון.שגר סנגורים שידברו בזכותך, אל תתחנף ועמוד על עקרונותיך.</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"> שר הביטחון וראש הממשלה הם אלו שיחליטו בסופו של דבר מי יהיה הרמטכ"ל הבא.</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"> עדיף שהם יהיו אלה שיחזרו אחריך.</span></div><div style="text-align: auto;"><ul style="text-align: right;"><li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b><a href="http://yossisaidov.blogspot.com/2010/02/blog-post.html">עוד ב"שנוי במחלוקת" - חמש עצות תקשורתיות לניר ברקת</a></b></span></li>
</ul></div></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-14544834132731049972010-05-17T17:43:00.010+03:002010-09-04T23:45:35.518+03:00נגד הרוח<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 23px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא זוכר את הרגע בו נפל לי האסימון. אני מניח שזה קרה במהלך השבועיים הראשונים. מה שבטוח הוא שהדחקתי אותו, את הרגע ההוא שהבנתי שזאת אפליה בין אשכנזים למזרחים.<br />
<br />
זה התחיל ב-א' אלול תש"ן, אחד הימים החגיגיים יותר בחיים שלי. התחלתי ללמוד בישיבת תומכי תמימים שבלוד. במחזור שלי היו כשישים תלמידים שחולקו לשתי כיתות. החלוקה היתה על בסיס גיאוגרפי. התלמידים מבני ברק וירושלים בכיתה אחת, בכיתה השנייה כל השאר. באופן מוזר, או אולי טבעי, בכיתת בני ברק וירושלים למדו רק תלמידים אשכנזים. הכיתה השניה היתה מעורבת. כל התלמידים הספרדים למדו בה ועוד כמה אשכנזים. משגיח הישיבה הקפיד בקנאות על ההפרדה. רק תלמיד מזרחי אחד הצליח לחצות את הקווים ולעבור לכיתת האשכנזים. שאר הניסיונות של אשכנזים וספרדים לעזוב את הכיתה המעורבת לא צלחו. לפני כן למדתי בשני מוסדות חרדיים, תלמודי תורה מהזרם החב"די והליטאי, בשניהם לא היתה אפליה ממוסדת.</span> </span><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="line-height: 115%;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> <br />
בימים האחרונים, כשאני מנסח בראש שלי את הפוסט הזה, אני מתחיל להבין את מה שקרה לי שם. בשנה הראשונה הייתי בהלם. הבנתי שיש חלוקה בין טובים לטובים פחות והבנתי שאין לי שום סיכוי להיות בטובים יותר. הפסקתי ללמוד. דף הגמרא, אחת האהבות הגדולות של חיי, לא עניין אותי יותר. היום אני מבין שבאותה השנה הדחקתי את העלבון, קברתי אותו אבל הוא גדל והתפתח שם לזעם ולכעס.<br />
<br />
התקבצנו יחד, פחות מעשרה בחורי ישיבה בני אותו רקע, והפכנו לחבורה. אחד מאיתנו עשה מנוי לספריה העירונית ולראשונה בחיי התחלתי לקרוא ספרות חילונית. בלענו כל ספר שעבר בסביבה וכולנו העשרנו את הידע הכללי שלנו. הלימודים לא עניינו אותנו. בבית המדרש דיברנו על על הספרים שקראנו, וימים ספורים לפני המבחנים נאלצנו לשנן את לימודי הקודש. בזמן שבאגף האשכנזי נבנתה אליטה של תלמידים אדוקים, בצד השני בנינו אליטה ספרדית.</span> </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="line-height: 115%;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> <br />
בזתי להם. הבנתי שאין לגזענות הזו בסיס. להיפך. מי שמתנשא עלי בגלל המוצא שלו עושה כך כי אין לו משהו אחר להתגאות בו. לא היתה לי הערכה רבה למשגיח, וראש הישיבה היה בעיני דמות מגוחכת שטובתם של התלמידים היתה בתחתית סדר העדיפויות שלו. ראיתי כיצד הם מצליחים להיות גזענים גם בתוך הקהילות האשכנזיות שלהם – מה שבעיני רק הוכיח את התיזה שלי.<br />
<br />
אחרי שלוש שנים התחלתי את לימודיי בישיבה הגבוהה בכפר חב"ד. ראש הישיבה כאן היה ההיפך המוחלט. התלמידים עמדו בראש דאגותיו ללא קשר למוצאם. עבורי כבר היה מאוחר מדי. הכעס וחוסר האמון שהבאתי איתי מהישיבה בלוד היו בלתי ניתנים לפירוק. חיפשתי את דרכי המילוט. בתאריך א' אלול תשנ"ה, חמש שנים בדיוק אחרי תחילת הרומן שלי עם ישיבות חב"ד, נפרדתי בלי להגיד שלום. במקום להגיע לפתיחת שנת לימודים האחרונה בישיבה נסעתי למכינה הקדם אקדמית במכון לב בירושלים.<br />
<br />
כשאני קורא על </span> <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1168128.html"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגזענות בבית הספר לבנות בעמנואל</span></a><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> אני רותח. קודם כל על החרדים האשכנזים. אני מבין שהעוני, ומן הסתם גם דרך החיים הסגפנית שהם נולדו לתוכה, גורמת להם ללחצים. אבל לא, אני לא מצליח להבין באיזו עזות וחוצפה הם מציבים קיר, פשוטו כמשמעו, בינם לבין הספרדיות. אני מעריץ את האומץ של יואב ללום שעתר נגד ההפרדה. הוא מודע למחיר הקהילתי הכבד שהוא ומשפחתו ישלמו, מודע לכך שהוא לא מקבל שום גיבוי – אפילו לא ממי שמתיימרים להחזיר עטרה ליושנה ולמרות זאת הוא לא מוותר.<br />
<br />
לתחושת הגזענות מאז, תודה לאל, יש חלק לא מבוטל ממה שאני היום. חילוני (או אולי מסורתי) שנהנה לזנב בממסד ולהטריד אותו בכל מה שקשור לפגיעה באוכלוסיות מוחלשות. </span> <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169288.html"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החלטת בג"ץ מהיום</span></a><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> לא מרגיעה אותי. עבור התלמידות הספרדיות בעמנואל היא מן הסתם מתסכלת ומגיעה מאוחר מדי. כבר שנתיים וחצי שהגזענים בעמנואל חוגגים לאור יום, ואזלת ידה של המדינה נראית יותר ויותר כמו שיתוף פעולה.</span></span></div></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-64299523927406082662010-02-28T17:11:00.007+02:002010-03-17T07:34:17.860+02:00ייעוץ תקשורתי לניר ברקת. על חשבון הבית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שחרר את הכפתור.</span></b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> מאז נבחרת לתפקיד ראש העיר אתה שומר בקפידה על המראה המחויט, המעונב ואולי אפילו החנוט. שחרר קצת. תוריד את החליפה כשאתה יוצא לסיורים בעיר ולמפגשים עם תושבים. תרשה לעצמך לפרום כפתור או שניים בחולצה. זה טוב שאתה נראה ממלכתי ומכובד, מצד שני התושבים אוהבים ראש עיר שהגיע לעבוד. אז ממש כמו בימים בהם היית ראש אופוזיציה וארגנת מבצעי הניקיון ברחבי העיר, גם עכשיו, רד לרחובות בלי חליפה ועניבה, תצטלם קצת מזיע כשמאחוריך משאית זבל או שניים. רוביק דנילוביץ' מבאר שבע עושה את זה מצוין.<br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br />
</span>תוצאות בשטח.</span></b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> אתה משקיע הרבה אנרגיות בתכנון. השכונות השונות ברחבי העיר זוכות להרבה שעות של דיונים, ובשנה האחרונה הנהגת שורה של שינויים מבניים בעירייה. בינתיים, עברה כבר שנה ורבע מאז נבחרת לראשות העיר והתושבים לא רואים את הפירות. הגיע הזמן לעשות משהו עם נראות. שיפוץ של מספר גני משחקים בשכונות עם משפחות צעירות – היה נותן תחושה מאוד טובה לקהל הצעירים שבחר בך. שיחות הסלון יכולות להישמע אחרת אחרי טיפול יסודי בבעיית הלכלוך ברחובות. אפילו הצבת מידע בתחנות האוטובוסים (המלצה אישית חמה) תשדרג פלאים את המוניטין שלך. העלות לא גבוהה, היעילות והרווח לנוסעים היא פי עשרות מונים.<br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br />
</span>ועוד שטח.</span></b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> לאחר בחירתך המליץ לך שחר אילן מעל דפי עיתון הארץ לנסוע באוטובוס פעם בשבוע לעירייה. עדיין לא מאוחר לאמץ את ההמלצה. גם יהיה לך קשר בלתי אמצעי עם התושבים והנוסעים וגם תקבל דימוי של ראש עיר שמחובר לתושבים ונמצא עם האצבע על הדופק. אתה מבקר המון בשכונות, הרבה יותר מקודמיך, אבל זה לא מצליח לחלחל לתקשורת השכונתית, המקומית והארצית. אל תוותר על התקשורת השכונתית. היא חזקה יותר ממה שאתה חושב. תעשה יותר מאמצים ליחצ"ן את הביקורים השכונתיים שלך במקומונים. הם גם יוצרים אווירה.<br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br />
</span>רענן את הבלוג.</span></b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> הרעיון <a href="http://blog.jerusalem.muni.il/">לכתוב בלוג</a> הוא מעולה. הביצוע יכול להיות יותר טוב. תכתוב יותר – לפחות פעמיים בחודש אם לא יותר. תתייעץ יותר עם הקוראים שלך, שתף אותם בדילמות ובקשיים של ניהול העיר, תיצוק לבלוג אווירה יותר אינטימית, תתלבט בקול רם, תבקש מהם תגובות ותגיב בעצמך. שחרר יותר את הפרופיל שלך בפייסבוק. פתח את הכרטיס לביקורת, אל תפחד ממנה, גם אם היא משולחת רסן. תגיב בענייניות ובאיפוק ואל תתנצח – כאן זה המקום להיות ממלכתי.<br />
<span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br />
</span>גידי, אל תלך מפה.</span></b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> המקומונים מדווחים לאחרונה על הצעה שקיבל דובר העירייה גידי שמרלינג, לתפקיד במשרד ראש הממשלה. אל תיתן לו ללכת. זה היה מאוד חכם מצדך להשאיר אותו בתפקיד למרות שהוא מינוי של אורי לופוליאנסקי. גידי הוא דובר מחונן, נכס לעירייה ובעיקר לך, אל תוותר עליו. תראה מה הוא הצליח לעשות מלופוליאנסקי. יועץ התקשורת שלך, אביתר אלעד, עובד מאוד קשה ונלחם על כל אייטם ועל כל תגובה. שיתוף פעולה ותיאום ביניהם יעשה לך רק טוב. </span></span></span></span></span></span></span></span></span></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-83951425929633534792010-01-27T01:34:00.004+02:002010-09-04T23:47:02.554+03:00בקבוק יין שאני לא זוכר את שמו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">אני לא זוכר איזה בקבוק יין שתיתי באותו אחר הצהרים, אבל על דבר אחד אין ויכוח, הוא אכן שימח את לבבי. שימח כל כך עד שכאשר נתקלתי בשכנה בחדר המדרגות, חרגתי ממנהגי ודרשתי בשלומה: "מה יש לך גב' לוין?" ספק שאלתי ספק פיזמתי. היא ניצלה את ההזדמנות וסיפרה לי על כביש בן ארבעה נתיבים שאמור להיסלל בקרוב על יד מסילת הרכבת הישנה בסמוך לבניין המגורים שלנו. הגב' לוין לא טמנה את ידה בצלחת ושלחה אלי מייל של התארגנות תושבים כנגד הסלילה המתוכננת.</span></span><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span"> <br />
ימים ספורים לאחר מכן, בלי יין אבל עם אבטיחים קרים, הקמנו בסלון הבית שלי את הוועד להקמת פארק המסילה. שי בייטנר, מורה מבית ספר קשת שיזם עצומה לראש העיר אורי לופוליאנסקי, סיפר על מה שהיה ידוע לקבוצה שלו (לא הרבה), ד"ר קימי קפלן (שמאז הפך לפרופ') מונה פה אחד ליו"ר הוועד, והחלטנו להצטרף אליו לפגישה מתוכננת עם סמנכ"ל העירייה ומנהל אגף תושי"ה (פגישה שנקבעה רק לאחר שהתלונן אצל מבקרת העירייה שהפקידים מתעלמים ממנו).</span> <span style="font-family: 'Times New Roman';"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span"><br />
מהפגישה הזו יצאנו </span></span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=8380017"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">מבולבלים ונסערים</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">. הפקידים לא הסתירו מאיתנו מידע. הם פרשו בפנינו מפות ענק שהציגו את הכביש המתוכנן לפרטיו. ארבעה נתיבים, שניים לכל כיוון, שדורסים את השטחים הפתוחים האחרונים של השכונה שלנו. התב"ע היתה מאושרת, משרד התחבורה אישר כבר תקציבים, וסלילית הכביש כיכבה ברשימת המשימות לביצוע של חברת מוריה לשנה הקרובה.</span> <span style="font-family: 'Times New Roman';"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span"><br />
לא נלחמנו נגד הכביש. ידענו שאין לנו סיכוי. נאבקנו למען פארק ליד מסילת הרכבת, פארק שכולנו חלמנו עליו כל אחד לחוד – פארק המסילה. עם הרבה עזרה מבחוץ ניסחנו יחד את </span></span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=7948600"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">החזון שלו</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">; הבאנו אותו </span></span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&catcode=115319&catdesc=%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%20%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9F"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">למודעות הציבורית</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">; גרמנו לעשרות ולמאות אנשים </span></span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=10295091"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">לצאת מבתיהם</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span"> </span></span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=8777580"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">ולתמוך בפארק</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">; הקמנו </span></span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&catcode=121983&catdesc=%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%AA"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">גינות קהילתיות</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span"> לאורך תוואי המסילה; התעקשנו ולא ויתרנו על הפארק שלנו.</span></span></span></span></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">חלפו שנתיים וחצי בסך הכל מאותו בקבוק יין שאני לא זוכר את שמו וביום חמישי הקרוב (28.1.10) יתקיים בגינה הקהילתית שהקמנו טקס הנטיעות המרכזי של עיריית ירושלים. ראש העיר ניר ברקת וסגניתו נעמי צור ייטעו עצים בגינה שהעירייה הקודמת התעלמה מתושביה. לפני פחות מחודש אישרה העירייה תקציב לשיתוף ציבור לתכנון פארק המסילה. בשנה הקרובה תהיה זו העירייה שתזמין את עשרות אלפי התושבים הגרים בשכונות הסמוכות לפסי הרכבת לבוא ולחלום על הפארק שלהם, לנסח את החזון שלו, לקבוע את העקרונות שלו ולתכנן אותו יחד עם גורמי מקצוע. בינתיים </span></span><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497224&blogcode=11544659"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">גם אתם מוזמנים לטעת אצלנו עץ.</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span"><o:p></o:p></span></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span"><br />
</span></div><ul dir="RTL" style="margin-top: 0cm;" type="disc"><li class="MsoNormal" dir="RTL"><b><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span">טקס הנטיעות המרכזי של עיריית ירושלים, בהשתתפות: ראש העיר ניר ברקת, סגנית ראש העיר נעמי צור, יתקיים בגינה הקהילתית ברחוב מעגלי יבנה 115, גוננים, ביום חמישי, י"ג שבט, 28.1.10, בשעה 10:00 בבוקר.</span></span></span></b></li>
</ul></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-79880498375873422222010-01-25T18:44:00.008+02:002010-01-25T19:22:27.645+02:00מבט פסיכולוגי על 15 דקות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">מכון "</span></span><a href="http://www.mmh.co.il/"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">מבט מן הצד</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">", הוא מכון לייעוץ ארגוני המנוהל בידי שתיים: הפסיכולוגית יעל דובר והיועצת הארגונית ד"ר ענת קופ. במסגרת העבודה של המכון עם חברת אגד נוצר בשבועות האחרונים ערוץ הידברות בין </span></span><a href="http://sites.google.com/site/forum15dakot/"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">15 דקות</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"> לבין אגד. סוג הדיאלוג, האופי שלו, הדרך בה נוצר והעובדה שהוא צומח מתוך שיח פסיכולוגי-ארגוני – הוא נושא מרתק ומעניין הראוי לפוסט בפני עצמו. בינתיים אני מפרסם כאן – באישורן של השתיים – התכתבות שהיתה ביני לבין ד"ר קופ בימים האחרונים. זהירות: ארוך מהרגיל:<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">Jan 13, 2010 at 2:11 PM</span></span></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span></span></span><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span><o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">הי יוסי,<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">בפגישתנו הקודמת כבר העליתי את המגמתיות בעניין התלונות שאתם מבקשים מהציבור לגבי אגד ואף נאמר מצידכם שאכן יש מקום גם לבקשת שבחים שיתנו תמונה מאוזנת יותר.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">והפלא ופלא- הגדלתם לעשות ואף הקצנתם באותו הכיוון. <o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">וממש באותו הזמן שאנו עובדים על המסמכים שהנפקתם ומקדישים להם את מלוא תשומת הלב- התגלגל לעיני המייל שלמטה, המופץ מטעמכם.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אם לומר בעדינות, יש טעם רע במיוחד, לנהל שני צירים מקבילים של התנהלות- האחד, מולנו ברצון להתקדם ולשתף פעולה ומנגד, לנסח מסמך כה מגמתי ושלילי המחפש "שחיתויות" ו"אי סדרים" דרך עובדים פנימיים והכי בוטה, לקרוא לכך "מלשינון".<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">ביי, ענת<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">המייל המדובר: </span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">שלום לכם<o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אם נמאס לכם ממחדלי התחבורה הציבורית בירושלים תמצאו עניין בהודעה הזו. קבוצת 15 דקות הפועלת לשיפור התח"צ בירושלים הקימה את המלשינון. אנו פונים לעובדי עמותת תוכנית אב לתחבורה, לעובדי משרד התחבורה, לעובדי מחלקת התחבורה בעירייה, לעובדי ולנהגי אגד להעביר לנו מידע חסוי אודות המתרחש בארגונים שלהם. אנו מתחייבים לשמור על חיסיון מלא של כל מי שיפנה אלינו, ולשם כך הקמנו עמוד מיוחד באינטרנט המאפשר להעביר לנו מידע מבלי להזדהות.<o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"> <span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: medium; font-style: normal;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">כתובת המלשינון:<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: medium; font-style: normal;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"> </span></span></span></i></span></span></span></span></i></span></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dHo2b1Ntak5Hd1R4UXFTUlJubnFrVWc6MA</span></span></span></i><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span></span></span><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span><o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אנחנו מחפשים מחדלים, בזבוזים, אי סדרים, שחיתיות, שגיאות וכישלונות. העבירו לנו את המידע, אנחנו נבדוק אותו ונעביר לעיתונות. <span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: medium; font-style: normal;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אנא העבירו המייל הזה הלאה לכל מי שנראה שיכול לעזור להשיג את המידע.</span></span></span></i></span></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">בברכה,</span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">15 דקות, פורום התושבים לתחבורה ציבורית יעילה<o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"> ----</span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">Jan 13, 2010 at 3:01 PM</span></span></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span></span></span><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span><o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">שלום ענת<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">קודם כל - תודה על המייל שלך. אני מעריך את זה שאמרת את אשר על ליבך.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">שנית, אכן, </span></span><a href="http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3836156,00.html"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אנחנו הקמנו את המלשינון</span></span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">. הוא הוקם בעקבות פגישה שהיתה לנו עם מנהל קשרי קהילה בתוכנית אב לתחבורה, מר אמנון אליאן. הוא התנהג כלפינו בכוחנות ובאגרסיביות, סירב למסור כל מידע לפני שנצהיר שאנחנו מנתקים מגע מהתקשורת, הודיע לנו שאגודת הסטודנטים תייצג אותנו מעתה ואילך ופיצץ את הפגישה 15 דקות (אירוני) אחרי שהחלה. בנוסף, הוא האשים אותנו במסירת מידע שקרי לתקשורת (לא הביא שום דוגמה), בלקיחת קרדיט על הישגים שלא שלנו (שוב, לא הביא שום דוגמה) ובכלל כל ההתנהלות היתה מזלזלת ולא מכבדת. <o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">נפגענו, נעלבנו, הרגשנו מושפלים, והכי חשוב - הוא דחק אותנו לפינה ולא השאיר לנו כל ברירה מלבד מעשה נואש. למרות זאת, פניתי אליו שוב, השארתי לו שתי הודעות במשיבון (אחרי שסינן אותי), העברתי מסרים באמצעות הדובר שלהם וביקשתי להיפגש עם שניהם על כוס קפה ולנסות להגיע לפשרה. אחרי שבועיים וחצי, כשלא קיבלתי שום תשובה, ובהחלטה משותפת ללא מתנגדים החלטנו לצאת עם המלשינון.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">שלישית, אני גאה בדיאלוג ובערוץ ההידברות שיצרנו איתכם ובזכותכן. הבוקר שוחחתי עם יעל והזמנתי אותה או מי מטעם אגד לשתי ישיבות בנושא תחבורה: האחת ועדת התכנון העירוני בעירייה, השנייה של פורום צעירים במרכז בחסות ראש העיר. אני חושב שהדיאלוג בינינו הוא כבר התקדמות משמעותית ואין לי ספק שנגיע יחד להישגים.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">רביעית: אנחנו נחושים, עקשנים, לא נימוסיים לעתים, אבל לא טיפשים. לא נשמיץ את אגד בזמן שאנחנו מנהלים איתכם דיאלוג.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">ודבר אחרון: את קיבלת נוסח מקוצר של המייל שהפצנו. במייל המקורי, החתום בשמי, פירטתי את הסיבות להקמת המלשינון, מצ"ב. <o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">את מוזמנת להעביר את המייל הזה לכל מי שנראה לך לנכון. <o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">תודה, יוסי<br />
</span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">שלום פעילי 15 דקות<br />
<br />
ביום חמישי לפני למעלה משבועיים קיימנו ביוזמתנו פגישה עם מנהל קשרי קהילה בעמותת תוכנית אב לתחבורה מר אמנון אליאן. אליאן דרש כי ננתק מגע עם התקשורת וכי לא נדווח לפעילינו על המתרחש בפגישות. הוא התנה את המשך הפגישות עם העמותה בניתוק מהתקשורת.<o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">סירבנו. זכותנו וחובתנו לדווח לפעילים שלנו ולכלל הציבור הירושלמי על המידע, על הדרישות ועל התוכניות של תוכנית אב לתחבורה. הדרישה שלא נחשוף דבר לציבור היא דרישה אנטי דמוקרטית המעידה על אטימות ועל חוסר רגישות של מי שאמור לנהל את קשרי הקהילה עם הציבור הירושלמי.<o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">כדי לגלות מה מסתירה תוכנית אב לתחבורה הקמנו את "המלשינון". אנו פונים לעובדי עמותת תוכנית אב לתחבורה, לעובדי משרד התחבורה, לעובדי מחלקת התחבורה בעירייה, לעובדי ולנהגי אגד להעביר לנו מידע חסוי אודות המתרחש בארגונים שלהם. אנו מתחייבים לשמור על חיסיון מלא של כל מי שיפנה אלינו, ולשם כך הקמנו עמוד מיוחד באינטרנט המאפשר להעביר לנו מידע מבלי להזדהות.<o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">כתובת המלשינון:<o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dHo2b1Ntak5Hd1R4UXFTUlJubnFrVWc6MA</span></span></span></i><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span></span></span><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span><o:p></o:p></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אנחנו מחפשים מחדלים, בזבוזים, אי סדרים, שחיתיות, שגיאות וכישלונות. העבירו לנו את המידע, אנחנו נבדוק אותו ונעביר לעיתונות. <span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: medium; font-style: normal;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אנא העבירו המייל הזה הלאה לכל מי שנראה שיכול לעזור להשיג את המידע.</span></span></span></i></span></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br />
</span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 36.0pt;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">תודה, <span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: medium; font-style: normal;"><i><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">יוסי סעידוב - 15 דקות</span></span></span></i></span></span></span></span></i><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">---<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">Jan 13, 2010 at 9:29 PM</span></span></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span></span></span><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span><o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">הי יוסי<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">תודה על התשובה הכנה.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אני מודעת לעובדה שהרבה אמוציות קיימות סביב הסוגיות המדוברות ועדיין... כאן אין זו סוגיה של אמוציות, או של עד כמה אתם נחמדים ו/או נימוסיים, אלא סוגיה של אתיקה. גם אני שותפה לתחושתך שאנחנו יוצרים דיאלוג תוך רצון לכבד זה את זה. אנחנו משקיעות הרבה מאוד אנרגיה ביצירת דינמיקה של עבודה ממוקדת- לקוח מתוך אמונה עמוקה שזה הדבר הכי נכון לשני הצדדים. לאור האמור, הייתי מצפה שתעדכן אותי לפני אקט כזה. התקלות במייל כזה באופן פתאומי מניבה הרבה תחושות בעייתיות... <o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">בנוסף, לאור ההסבר שלך, שהרקע לאקט היתה פגישה בעייתית מול גורם בתוכנית אב לתחבורה, נדרשת כאן היכולת לעשות אבחנה בין גוף לגוף. אם בתחילת פעילותכם, מן הסתם, כרכתם את כל הגופים יחד, הרי שהיום, עם התקדמות התהליכים באגד ניתן וצריך לעשות אבחנה בין הגופים ובין צורות הדיאלוג השונות ולתת איזשהו קרדיט למאמצים המקודמים. בהנחה שקידום המטרות חשוב לכם ובהנחה שאינכם רוצים לטרפד את ההתקדמות שכבר הושגה, יש לנכון להסיר את אגד מהמייל הנדון.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">ביי, ענת <o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">--</span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">Jan 14, 2010 at 10:59 AM</span></span></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span></span></span><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span><o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">ענת<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">את צודקת. הייתי צריך לספר לכם קודם. אני מצטער.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">לצערי אין לי שליטה על המייל שכבר נשלח, אבל יש לי הצעה אחרת. עד כה קיבלנו שתי פניות של נוסעים המבקשים לשבח התנהגות של שני נהגים שהתנהגו באדיבות יוצאת דופן. אני מציע ש-15 דקות ייתן להם סוג של צל"ש: תעודה או משהו כזה, נדאג להפגיש אותם עם הנוסע ששיבח אותם, נצלם, תפיצו לעיתונות, אנחנו נבהיר את העמדה שלנו בנוגע למצוקת הנהגים, ונראה לי שכולנו נרוויח. מה דעתך?<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">אני חוזר על ההתחייבות שלי. לא נתקוף את אגד בתקשורת כל עוד אנחנו מדברים. יחד עם זאת נצטרך לקבוע יחד מסגרת זמנים.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">להתראות, יוסי<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">--</span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">Jan 15, 2010 at 12:49 AM</span></span></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span></span></span><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span dir="RTL"></span><o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">הי יוסי,<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">ראשית- הצעתך מעניינת ומרעננת ובוודאי שנקדמה בברכה. אין לי ספק שגם הנהגים מאוד יוחמאו וזה יעשה הד מול הנהגים האחרים בבחינת ההכרה המתקבלת על שירות אדיב.<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">שנית- נכון שכבר אין לך שליטה על המיילים שנשלחו, אבל האיזכור של אגד במלשינון מופיע גם באתר שלכם באינטרנט שעליו יש לכם שליטה ומשם וודאי שראוי להסירו. <o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">שבת שלום, ענת<br />
--<o:p></o:p></span></span></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
<ul style="text-align: right;"><li><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman';"><b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">ובאותו עניין:</span></span></b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;"> ביום רביעי השבוע (27.1.10) יתקיים כנס ירושלים לצעירים בחסות ובהשתתפות ראש העיר. הכנס ייערך בסינמטק בשעה 16:00. בשעה 18:30 יתקיימו מספר קבוצות עבודה, אחת מהן תעסוק בנושא "תחבורה ציבורית ממשבר אמון לבניית אמון - שיקום מערכת היחסים שבין משתמשי התחבורה הציבורית בירושלים לבין הגופים העוסקים במתן השירות". 15 דקות ישתתפו. גם אתם מוזמנים. </span></span><a href="http://kenes.weebly.com/index.html"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: small;">כאן נרשמים לכנס.</span></span></a></span></span></li>
</ul><br />
</div></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-79456587297377542612010-01-21T17:42:00.002+02:002010-01-21T17:48:33.677+02:00שיתוף ציבור - חלק ראשון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">הכל בגלל ביטול תוכנית ספדיה. עשרים אלף יחידות דיור שאמורות היו להיבנות מערבית לירושלים התפוגגו ומשרד השיכון והעירייה החלו לפזול לתוך העיר במטרה לצופף שכונות. השכונות שנבחרו הן גוננים, קריית יובל, קריית מנחם, ארמון הנציב ורוממה. בחירה מעניינת שראויה לדיון בפני עצמו. עוד נושא שראוי לדיון הוא מכבסת המילים: העירייה קוראת לתוכניות "התחדשות עירונית", המתנגדים קוראים להן "פינוי-בינוי" ובאמצע תמצאו את המונח "ציפוף".<o:p></o:p></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בשלוש השנים האחרונות עבדו בעירייה ובמשרד השיכון על תוכנית לשכונת גוננים. העבודות על התוכניות היו במחשכים, הרחק מעיניי התושבים וללא שיתוף פעולה איתם. לפני שנתיים היה ניסיון לשתף את הציבור. משרד השיכון הקצה לטובת העניין חצי תקן, אבל גיוס קבוצה תושבים בודדים שייקחו חלק בתוכניות נתפס על ידי המשתתפים כלא רציני ורשלני במקרה הטוב, וכניסיון ליצור מראית עין של שיתוף ציבור במקרה הרע. התושבים דרשו שיתוף ציבור אמיתי, העירייה החליטה לערוך סקר ולקיים כנס.<o:p></o:p></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בשבוע שעבר (ד') התקיים כנס התושבים ובו הוצגו בפני התושבים הקווים הכלליים של התוכנית. האולם היה מלא מפה לפה. צמרת התכנון העירוני (סגנית ראש העיר נעמי צור, מהנדס העיר שלמה אשכול) אנשי משרד השיכון, מתכנני התוכנית, חלק מהנהלת המינהל הקהילתי ועוד איישו את שולחן הכבוד. יאיר אסף שפירא <a href="http://planning-jerusalem.blogspot.com/2010/01/blog-post_16.html">תיאר במדויק</a> את שהתרחש שם: חוסר אמון מופגן בין התושבים לנציגי הרשויות. דבריהם של הדוברים השונים נקטעו שוב ושוב בסדרה של שאלות וקריאות ביניים. <o:p></o:p></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">התוכנית מציעה לאשר תוכנית אב חדשה לשכונה. במקום 2-3 קומות של בנייה, תותר בנייה לגובה של עד 7 קומות. הבניינים הקיימים ייהרסו ובמקומם ייבנו בניינים חדשים. הנחת העבודה של התוכנית גורסת שכוחות השוק יעשו את העבודה. הביקוש לדירות בירושלים יוביל יזמים לקנות בניינים ולבנות במקומם בניינים שישלשו את מספר התושבים בשכונה.<o:p></o:p></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">התושבים שהגיעו לכנס אמרו "לא" חד משמעי. לתוכנית יש הרבה בעיות ברמה התכנונית, אבל הבעיה הגדולה מכולן היא חוסר האמון שבין התושבים לעירייה. צריך להיות נאיבי או טיפש כדי לחשוב שבכנס בו יוצגו מצגות חובבניות ייעלם <a href="http://sites.google.com/site/qatamon/home">חוסר אמון שהעירייה שקדה עליו</a> במשך עשרות שנים. המרחבים הציבוריים המוזנחים של השכונה הם עדות אילמת ליחס שקיבלו תושבי השכונה, קשישיה וילדיה מצד עיריית ירושלים והרשויות בעשרות השנים האחרונות. גני המשחקים המתפוררים הם רק משל להתעלמות, לזלזול וליחס המפלה לרעה של העירייה למתגוררים בשכונה, לצרכים הבסיסיים שלהם ולכך שהעירייה לא טרחה מעולם לדבר איתם. <o:p></o:p></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">כדי לבנות מחדש את האמון העירייה צריכה לשקם את תשתיות השכונה: הפיזיות והחברתיות. על ההיבטים הפיזיים והתכנוניים כתב כבר שפירא. ההיבט החברתי הוא הליך של שיתוף ציבור. תהליך בו התושבים מתארגנים באמצעות המינהל הקהילתי ומציגים את החזון שלהם לשכונה ואת העקרונות שלהם לתכנון.<o:p></o:p></span><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">להליך כזה בייחוד בשכונת גוננים, אמורות שתי מטרות. הראשונה היא לשמוע מהם צרכי התושבים, להכיר את השכונה דרך העיניים של אלו שמתגוררים בה ולהטמיע את הרעיונות שלהם ביסודות של התוכנית. המטרה השנייה, ולדעתי החשובה יותר, היא לבנות מחדש את האמון בין הרשויות לתושבים. רק תהליך של דיאלוג בין הממסד לבין התושבים באמצעות בנייה של הנהגה מקומית יכול לגרום לשני הצדדים להבין זה את זה. תחילה העירייה צריכה להכיר ולשאת באחריות שלה להזנחה רבת השנים. היא צריכה להקשיב לתושבים – הם מכירים את השכונה ואת האנשים בה יותר טוב מכל מתכנן. כך יוכלו גם התושבים להקשיב לעירייה, להבין מהם הצרכים הכלל עירוניים של ירושלים, ויחד לתכנן עתיד טוב לנו, וכן, גם לילדינו.<o:p></o:p></span><br />
</div></span><br />
</div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-37288662057889911662010-01-03T20:07:00.002+02:002010-03-17T07:35:07.303+02:00בחירות 2013: מי יתמודד נגד ניר ברקת?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אהוד אולמרט ינק מהסיגר והפריח ענן של עשן לחלל החדר. אני ישבתי מולו ותהיתי מה אעשה אם הוא יציע לי שאכטה. אולמרט חסך ממני את הדילמה. השנה: 2003. המקום: אי שם במרומי מצודת זאב. האירוע: הבחירות לכנסת. חודשים ספורים לפני כן </span><a href="http://www.the7eye.org.il/WhereDidWeGoWrong/Pages/270708_YOSSI_SAIDOV_100_days_of_mistake.aspx?RetUrl=/WRITTERS/Pages/yosi_saidov.aspx"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מצאתי את עצמי בטעות</span></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> בחזית הקרב שבין ראש עיריית ירושלים דאז לבין עיתון "כל העיר" וביום הבחירות קיבלתי את המשימה להתלוות לאולמרט באשר ילך. בערב הגיע אולמרט, שכיהן כיו"ר מטה הבחירות, למצודה שם ניהלנו שיחת רקע קצרה. בין השורות הוא לא השאיר מקום לספק – הוא מכוון גבוה. מאוד גבוה.<br />
<br />
בעשר בערב אריאל שרון הדהים את המערכת הפוליטית עם 38 מנדטים ואולמרט הצליח להיכנס לכנסת ממעמקי רשימת הליכוד. חזרתי למערכת נכנסתי לחדרו של העורך דאז אנשיל פפר והכרזתי: אולמרט רוצה להיות ראש ממשלה, הוא רוצה להחליף את אריק שרון. כתבתי את הכתבה, אנשיל השתכנע ונתן לה את הכותרת "מכיכר ספרא ללשכת ראש הממשלה". שלוש שנים אחר כך, בדרך לא דרך, אולמרט הצליח להגשים חלום ולהפוך אותי לנביא בעל כורחי.<br />
<br />
שבע שנים אחרי, ואני במצב רוח נבואי משהו. אז בואו נשחק את המשחק: בעוד פחות מארבע שנים יתקיימו הבחירות לתפקיד ראש עיריית ירושלים. המועמדים הטבעיים הם ראש העיר המכהן ניר ברקת, המצהיר שהוא כאן לשתי קדנציות. מולו יתמודד מועמד חרדי. נראה שזה יהיה שותפו הקואליציוני סגן ראש העיר יצחק פינדרוס. פינדרוס, שהיה ראש עיר לא רע בכלל בבית"ר עלית והודח, עלה לירושלים במצוותו של מנהיג הפלג הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב. ניתן להניח שמדובר בקדנציה המכשירה אותו לתפקיד ראש העיר. על פי התוכנית המקורית, כך אני מניח, הוא אמור היה להחליף את מאיר פרוש לאחר קדנציה אחת. אבל, הקרב בין פינדרוס לברקת הוא הימור מסוכן מדי לחרדים. פינדרוס לא יגרוף קולות רבים מהמגזר החילוני, וגם אם ינצח תחסר לו לגיטימציה ציבורית.<br />
<br />
איזה מועמד חרדי יכול לגרוף את קולות החילונים בקלות ולהדיח את ברקת? הקלף המנצח הוא שר השיכון המכהן אריאל אטיאס. לאטיאס מספר יתרונות מובילים על כל מועמד חרדי אחר. ראשית, הוא מביא איתו קבלות של עשייה ומהפכות בכל תחום ומקום שהיה בו. החל מהקמת מערך הכשרות "בית יוסף" של ש"ס והרב עובדיה יוסף, דרך מהפיכת הצרכנים שהנהיג במשרד התקשורת (בעיקר עידוד התחרות בין החברות הסלולריות) וכעת התחייבות להוזלת מחירי הדיור בעיקר עבור זוגות צעירים.<br />
<br />
שנית, התקשורת אוהבת את אטיאס. הוא מצטלם טוב, רהוט, לא מתנשא ולא מתחכם. הוא מתחמק מאמירות שנויות במחלוקת, בעיקר בענייני דת ומדינה, הוא נחשב לשר ביצועי הדואג לצרכנים ואיכשהו הוא מצליח להתחמק מהתדמית הסקטוריאלית.<br />
<br />
בקיצור, אטיאס הוא קלף מנצח. תוסיפו לכך שאלי ישי מעדיף לראות את האיום על יו"ר ש"ס כמה שיותר רחוק ממנו ואתם מקבלים אריה דרעי משופר: בלי קלון ובלי שוחד. וכבר היה כאן ראש עיר שלפני כן היה שר בממשלה: ידידנו עם הסיגר. החרדים לא יחזרו על טעות הפיצול. אם ש"ס ואטיאס יתעקשו – הם יזיזו את פינדרוס הצידה, ומקומו בקומה השישית בכיכר ספרא, ממרחק של ארבע שנים, נראה מובטח מתמיד. הדבר היחיד שיעצור אותו הוא הסתלקותו של הרב עובדיה יוסף, מה שיוביל לאנדרלמוסיה ופיצול בש"ס.<br />
<br />
אבל מי שיקבע את זהות ראש העיר הבא הוא ניר ברקת. חלפה יותר משנה והציבור בירושלים מגלה סבלנות נדירה. למרות זאת, במבחן הכי אמין, מבחן שיחות הסלון, ברקת לא מזוהה כהצלחה. וגם לא ככישלון. שורת ההישגים שראש העיר מונה לא מצליחה להשפיע על איכות החיים של תושבי העיר. העיר לא נקייה ואין תאריך סיום לעבודות הרכבת הקלה. בעוד ארבע שנים, אם אטיאס ינצח, יהיה זה ברקת שיפסיד לעצמו.</span></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-51225243894723428732009-12-17T13:06:00.007+02:002009-12-17T13:12:10.619+02:00חשבון נפש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div class="MsoNormal" dir="RTL">המפגש הראשון שלי עם תיכון חילוני היה בגיל 17. נרשמתי לבחינות הבגרות האקסטרניות בהיסטוריה וזומנתי להגיע לתיכון דה-שליט ברחובות. למדתי אז בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. היינו שלושה בחורי ישיבה, למדנו בסתר לבגרויות וניגשנו לבחינות.<br />
<br />
אני זוכר את התחושה המשכרת ואת ההלם שחווינו כשנכנסנו בשערי התיכון. הוא היה ענק, הרבה יותר ממה שציפינו. למדנו בישיבת חב"ד היוקרתית ביותר בארץ, בה למדו לכל היותר מאה תלמידים, וציפינו למשהו בסדר גודל דומה. מצאנו מתחם ענק עם כמה מבנים, דקות ארוכות עברו עד שאיתרנו את הכיתה בה התקיים המבחן, ובדרך חלפנו על פני מאות תלמידים ותלמידות. וכאן אני מגיע לתחושה השנייה שלנו. שכרון חושים. היינו על גג העולם. הסתכלנו קצת בקנאה, אבל בהרבה בוז והתנשאות על התלמידים החילונים סביבנו. בעיניים שלנו הם נראו כמי שמתעניינים בדיסקוטקים ובסקס. היינו בטוחים שנצליח במבחן, שנשאיר את כולם מאחור, שנוציא מאיות בכל מבחן שניגש אליו ושהאוניברסיטאות ירדפו אחרינו. אחרי הכל היינו בחורי ישיבה, ידענו להתמודד בקלות עם דף גמרא על פלפוליו ומפרשיו, כך שמבחן על ספר היסטוריה נראה לנו בדיחה. הזלזול שלנו היה כל כך מופגן, כך שהפעם הראשונה שפתחנו את ספרי הלימוד היתה שלושה ימים לפני המבחן. אפילו לא טרחנו לעבור על מבחנים של שנים קודמות. צעדנו שם, בתיכון דה שליט, מוקסמים מהחופש ומהתיכוניסטיות המשוחררות ומשוכנעים שהשמש זורחת לנו מהתחת. כעבור חודשיים-שלושה כשקיבלנו את התוצאות היינו שוב בהלם. 60 היה הציון הממוצע שלנו. למדנו את הלקח: מעכשיו נעבור גם על מבחנים של שנים קודמות. לבחינות המשכנו ללמוד רק 3-4 ימים לפני שנערכו.<br />
<br />
את הזחיחות, ההתנשאות, המחשבה שכל הידע עלי אדמות נמצא בראש שלי איבדתי רק אחרי יותר מחמש שנים. שבועות ספורים אחרי שאני והכיפה נפרדנו עמדתי בקומה החמישית בספריית מדעי הרוח שבהר הצופים וסקרתי את המדפים. השוויתי את ארון הספרים היהודי החרדי שגדלתי עליו לשפע העצום של מחקרים, מאמרים וספרים שנכתבו במשך מאות ואלפי השנים על ובהקשר לעולם היהודי, והבנתי: חייתי בגטו תרבותי. עולמי היה צר. לעולם לא אצליח לדעת את כל מה שאני מתיימר לדעת.<br />
<br />
בשנה האחרונה, גם אני תוהה מדי פעם <a href="http://otherj.blogli.co.il/archives/466#comments">מתי יעשו החרדים את חשבון הנפש שלהם</a>. מתי הם ינסו להבין באמת מה גרם לכמאה ועשרים אלף ירושלמים לצאת מהבית ולהצביע למועמד הלא חרדי. כשאני נזכר בשלושת בחורי הישיבה הזחוחים בתיכון דה-שליט אני מבין שהחרדים לעולם לא יערכו את חשבון הנפש. בעוד ארבע שנים הם יתמודדו שוב על ראשות העיר. הם עלולים לנצח. כדאי שנחשוב יותר על האופציה הזו.<br />
</div></span><br />
</div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-10516351400057874892009-12-07T09:18:00.003+02:002009-12-07T14:39:15.635+02:00SMS מלשכת ראש העיר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">"לא קצת נסחפת להגיד שניר ברקת בוגד?". השואל: יועץ התקשורת של ראש העיר ניר ברקת. האמצעי: SMS. העיתוי: יום שלישי האחרון. באמת, לא נסחפתי? לכנות את ראש העיר שלנו בוגד? מה עבר עלי?</span><br />
<br />
<span style="font-size: small;">בואו נתחיל מהתחלה. עם כניסתו של ברקת לתפקיד ראש העיר הוא השתתף בישיבתה הראשונה של ועדת התחבורה העירונית. ולא רק הוא. בכירים מהעירייה ישבו שם לצד בכירי משרד התחבורה, אגד, הרכבת הקלה ותוכנית אב לתחבורה. זאת הייתה ישיבה מעניינת. בסופה התקבלו כמה החלטות חשובות, זאת שמעניינת אותנו היא זו שעוסקת במידע בתחנות: " אגד תדאג לשילוט בכל תחנות האוטובוסים, מפות סטטיות וב–150 תחנות יהיו מפות דינמיות – תוך 3 חודשים"</span><br />
<br />
<span style="font-size: small;">שלושת החודשים עברו – דבר לא קרה. חלף עוד חודש, וכמובן, התחנות נותרו ללא מידע. אין אף מפה רשמית של התחבורה הציבורית בירושלים, בתוך האוטובוסים אין שום מידע על מסלול הנסיעה, על התחנות בהן הוא עוצר או על היעד הסופי. במילים אחרות: אין לנו, הנוסעים באוטובוסים, שום אפשרות לתכנן את הנסיעה שלנו. לא מבחינת זמנים ולא מבחינת מסלול. אנחנו כבולים להרגלים הישנים שלנו. אנחנו לא מחדשים את המסלולים שלנו או את מספרי הקווים. המצב הוא כל כך אבסורדי שכבר יש כמה התארגנויות של <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1113967">אזרחים פרטיים</a> <a href="http://2833861400765379788-a-1802744773732722657-s-sites.googlegroups.com/site/forum15dakot/home/jmapbig.gif?attachauth=ANoY7cqrnY6QKeUwag9rPPYyOLvHrLZn2gWAIveRWJv-kA2QapiHE3v_iM3BQDTI-gPOYV0BadZl2nCmwW8R8EEWZHrkCLz3KT24ik2wI24ZF_lfX_JIwoaCCbIRaRa26w0cQiAN3PCNy6j2eM8ZNfOlYiTXVkTOSLFS4IICNT8M0TitrDczMaUiCuwzmKv106ciM-UuZUnLoCbE9T2IRU5ELhatbVBMhw%3D%3D&attredirects=0">המפיצים מפות</a> של <a href="http://web.me.com/jerubus/Hebrew_Site/Jerusalem_Bus_map.html">קווי האוטובוס</a></span> בעצמם.<span style="font-size: small;"> </span><br />
<br />
<span style="font-size: small;">בחודש יוני פנה "15 דקות", פורום משתמשי התחבורה הציבורית בעיר, <a href="http://sites.google.com/site/forum15dakot/letters/letter04">במכתב לראש העיר</a>. הזכרנו את קיומה של החלטת ועדת התחבורה שאושררה על ידי מועצת העיר. לא קיבלנו שום תשובה. עם יד על הלב – הופתענו. ציפינו שניר ברקת יזנק על ההחלטה הזו כמוצא שלל רב וידרוש מאגד, משרד התחבורה, ואולי אפילו מהעירייה להציב את המידע בתחנות. פנינו שוב אחרי חודשיים – שוב דממה אלחוטית. יועצו המיוחד לענייני הרכבת הקלה, שנפגש איתנו לפגישת היכרות מאוד נחמדה, ירד למחתרת: לא השיב לאי-מיילים ולא חזר להודעה שהשארנו במשיבון שלו. ניסינו גם מסלולים עוקפים: חברי מועצה, סגני ראש עיר ומקורבים. לא קיבלו אף תשובה מעודדת.</span><br />
<br />
<span style="font-size: small;">ביום ראשון בשבוע שעבר הצגנו את בעיית המידע בפני השר להגנת הסביבה גלעד ארדן. ארגון 15 דקות, החבר בקואליציית ירושלים בת קיימא, נבחר להיות הראשון שיציג בפני השר את מטרותיו. ארדן וכל צמרת המשרד שלו לא הצליחה להבין מדוע אין מידע בתחנות. הסברנו להם: מערכת האוטובוסים כך כל כך מזעזעת שאף אחד לא מוכן להתחייב על זמני הנסיעה, תדירות הקווים ומסלולם.</span><br />
<br />
<span style="font-size: small;">כעבור יום התקשרו עיתונאים והתעניינו במה שקרה בפגישה. כשנשאלתי מדוע ראש העיר לא אוכף את החלטת המידע אמרתי את האמת. "אני לא יודע. אין לי הסבר. אבל דבר אחד ברור: ראש העיר בגד בנוסעי התחבורה הציבורית בעיר. הוא התחייב לשפר אותה, הוא קיבל החלטה להציב מידע בתחנות, והוא לא עושה דבר כדי לאכוף אותה".</span><br />
<br />
<span style="font-size: small;">מיד אחרי שקיבלתי את ה-SMS רציתי להסביר את כל זה ליועץ ראש העיר. התקשרתי אליו. הוא לא ענה. אז שלחתי לו SMS בחזרה. "חשבתי שזה מה שיגרום לכם לדבר איתנו. שוב טעיתי"</span><br />
</div></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-26486320953043528412009-11-27T10:28:00.003+02:002009-11-30T09:53:53.781+02:00קרתא ואינטל הן פעולות הסחה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">הפגנות החרדים נגד אינטל מאוד מקוממות אותנו. הנה הם מגיעים שוב, מפירים את הסטטוס קוו העדין שנרקם בעיר, סוגרים כבישים, בריכות, אצטדיונים, חניונים ומפעלים, לא תורמים לשוק העבודה ולהתפתחותה של העיר, ופוגעים קשות בתדמיתה של העיר. <br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">מחר (שבת) תתקיים עוד הפגנה של הציבור הפלורליסטי בעיר. תחת הכותרת "לוקחים את העיר בהליכה" תתקיים צעדה מכיכר פריז לכיכר ציון. <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi-tkdVrhgCWzyeFOGFdMzNo5gvI14fyJXxCgEIEda7Abq01U_WCC_LeMLk5YpRH4_FFzFy-IotOPRaDx-GWFJuSY4SrBmho8HH1J652HVW0QENW7RVpTgqOFREwOQ00A_i-UaHZ6zuvCM/s1600/free_jer.jpg">פרטים נוספים תמצאו כאן</a>. אבל בזמן שאנחנו נלחמים עבור החניון ואינטל, העיר בורחת לנו מבין הידיים. הנה דוגמה קטנה שממחישה מי באמת שולט בעיר ובעירייה. <br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">כמה ימים לפני חג פורים האחרון הגיעה למינהל הקהילתי גוננים בו אני חבר תלונה של מתפללי בית כנסת על כך שהעירייה החליטה להציב להם מבנים ניידים בפתח בית הכנסת. הסיפור כשלעצמו הוא מאוד מעניין ושווה התייחסות נפרדת. מדובר היה בגן חרדי שהעירייה החליטה להקים באמצע הרחוב הראשי של השכונה. במסגרת הניסיונות שלנו לשכנע את העירייה שהגן מיותר, ביקשנו לקבל לידינו את הנתונים של גני הילדים בשכונה, את מספרם בכל גן, ואת השכונות ממנה הילדים מגיעים לגנים.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">למי שלא מכיר גוננים היא שכונה נחמדה בירושלים, סמוכה למושבה הגרמנית, בשנים האחרונות מהווה מוקד משיכה לזוגות צעירים ולא קשורה למאבקי ההתחרדות של העיר. הנתונים שהשגנו הדהימו אותנו. לא פחות מעשרה גנים חרדים פועלים בשכונה. עשרה. כמעט כולם שוכנים במבנים של העירייה, כולם בתפוסה של שני שליש בלבד (כעשרים ילדים בממוצע), ורוב הילדים הם בכלל משכונות אחרות. מנגד ילדי השכונה שלומדים בגנים ממלכתיים נדחסים לגנים צפופים, רובם רחוקים כשני ק"מ מבתי הילדים. <br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">וזה לא הכל. החרדים טענו שהם מביאים כסף רב לעירייה באמצעות תרומות לגנים. בדקנו. מצאנו בדיוק את ההיפך. כל גן בתפוסה נמוכה עולה לעירייה קרוב למאה אלף שקל בשנה. משרד החינוך מוכן לממן את חלקו רק עבור ילדים רשומים בגן ואם הגן הוא בתפוסה של כשני שליש בלבד, העירייה ממנת את היתר. עכשיו אתם מבינים מדוע העירייה מסרבת לפתוח גנים ממלכתיים חדשים – זה עולה לה הרבה כסף. עכשיו אתם גם יכולים להבין למה לגנים חרדים יש הסעות, ארוחות צהרים חמות, גנים מרווחים, יום לימודים ארוך ומספר גננות וסייעות רב יותר על כל ילד. פשוט יש להם הרבה יותר כסף. הנתונים שחשפנו <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1083171.html">פורסמו בהרחבה בעיתון הארץ</a>.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">תעשו חשבון: עשרה גנים חרדים - בשכונת גוננים בלבד - עולים לעירייה קרוב למיליון שקל. גנים כאלה פועלים בשכונות נוספות ולא חרדיות בעיר כמו גילה, ארמון הנציב, ועוד. תזכרו את הנתון הזה בפעם הבאה שאתם שומעים שהעירייה מקצצת בעוד שירות לתושבים.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">במילים אחרות אנחנו נדפקים פעמיים. הגנים שלנו רחוקים, צריך לנסוע אליהם פעמיים ביום בכבישים פקוקים ולחוצים, הילדים לומדים במסגרות צפופות, חונקות ועניות, ואנחנו גם מממנים את הגנים החרדים בלב השכונות שלנו שגוזלות את המשאבים המיועדים לנו.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">החרדים סובלים ממצוקה הולכת וגוברת של מוסדות חינוך. קצב הבנייה והפיתוח בשכונות שלהם אינו עומד בקצב הילודה. אני לא מקנא ולא מוכן להתחלף עם הורים חרדים. אבל יחד עם זאת, הפתרונות שלהם לא צריכים לבוא על חשבוני. גם כי זה לא צודק, וגם כי את המשחק הזה אני לא מוכן לשחק. יש לי אלטרנטיבה. להצטרף לעשרות האלפים שנטשו את העיר בשנים האחרונות וחיים באיכות חיים טובה יותר באותה עלות במקום אחר.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">בינתיים, בזכותה של חברת המועצה רחל עזריה פתחה העירייה גן נוסף לילדי השכונה שלנו. אם תהיתם – אף גן חרדי לא נסגר או אוחד עם גן אחר.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">החרדים הם חלק מהממסד העירוני כבר עשרות שנים. הם נטמעו בתוכו. רשתות הגנים החרדים שפועלות בשכונה שלי הן רשתות עירוניות מוכרות. בנוסף יש לחרדים אגף לחינוך חרדי, אגף לחינוך תורני ועוד ועוד. גני הגיל הרך הם רק דוגמה לשיטה שקיימת בעירייה בכל התחומים.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">בעוד הפלגים החרדים הקיצוניים מושכים את תשומת הלב העירונית במאבקים אלימים נגד הממסד שההשפעה שלהם על איכות חיינו היא בעיקר תדמיתית, חבריהם החרדים המתונים הם חלק בלתי נפרד מהממסד הפקידותי והפוליטי, והתייחסותם החד ממדית לתקציב העירוני תרסק בסופו של דבר את כולנו.<br />
</div></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3908633226376819054.post-33713676999195358482009-11-22T15:39:00.002+02:002009-11-22T17:08:05.594+02:00רטיניטיס פיגמנטוזה (RP)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">רישיון הנהיגה שלי פוקע מדי ערב. על הרישיון כתוב "מוגבל לשעות היום בלבד". רטיניטיס פיגמנטוזה, זו שמה של המחלה הגנטית שהוריי הורישו לי. זה לא כל כך מסובך להסביר, אני קורא לה עיוורון לילה. תשימו אותי בליל ירח מלא במדבר – אין שום סיכוי שאני אראה משהו. לא כדאי שאני אאחר לסרט בקולנוע – תצטרכו להחזיק לי את היד. זאת מחלה גנטית שנכון להיום <a href="http://www.eyes.org.il/Lirot/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=84&FID=338&PID=0">אין לה תרופה</a>. <br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">היא מגבילה בעיקר בנהיגה. אי אפשר לנסוע בשעות הלילה – גם לא בכביש מואר. אם יש לי נסיעה אל מחוץ לעיר היא מתוכננת כך שאחזור עוד הרבה לפני שמחשיך או שיהיה מי שיחזיר אותי. אני חייב לגור בעיר, אני חייב לעבוד קרוב למקום מגוריי, ובעיקר - אני תלוי לחלוטין בתחבורה ציבורית. אירועים משפחתיים, פגישות עבודה, וכל מה שקורה אחרי 16:00 בעונת החורף – מחייבים אותי לחפש את התחנה הקרובה ולחכות לאוטובוס. זאת תלות מוחלטת, גזירה שהשלמתי איתה – בעיקר כי אני לא מכיר מציאות אחרת. אתם מפתחים תלות ברכב פרטי – אני מסתדר טוב מאוד בלעדיו.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b>כללים לנסיעה בתחבורה הציבורית<br />
</b>להתדרדרות החמורה בתחבורה הציבורית בירושלים שמתי לב כשעבדתי בתל אביב. הנסיעה מהבית בקו 18 היתה ארוכה יותר מהנסיעה מירושלים לתל אביב. ברכב פרטי מדובר בנסיעה של שמונה דקות לכל היותר, הליכה ברגל לוקחת 45 דקות, אבל באוטובוס זה לוקח יותר משעה. ניסיתי ללמוד את ההרגלים של התחבורה הציבורית בעיר, שעות של אוטובוסים, מסלולים, כדי לשפר את הזמנים אבל בפועל גיליתי עליה דברים אחרים.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">ברגע שנראה אוטובוס בקצה האופק מתחילים להרגיש תכונה בתחנה. מתחיל קרב עדין בין הממתינים מלווה בדחיפות מרפק קלות. זה השלב בו מנחשים היכן הנהג יעצור בדיוק. הפרמטרים: גודש התנועה בכביש, המכוניות החונות בסמוך לתחנה, כמות האנשים בתחנה ועוד. <br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">נוסע בלי חופשי חודשי – נדפק. בזמן שהנהג נותן לו עודף, עוקפים אותו בין חמישה לעשרה נוסעים. גם אם היו מקומות פנויים באוטובוס – הם כבר היסטוריה. מי שמצא מקום פנוי נדבק לכיסא בכל מחיר. אישה בהריון, קשישים עם עגלות של שוק – זאת הבעיה שלהם. <br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">לקח לי כמה שבועות להבין שזו מלחמת הישרדות בה החזק שורד. ניסיתי למצוא אנשים כמוני באוטובוסים, וגיליתי שנכחדנו. מי שנוסע היום בתחבורה הציבורית בירושלים הוא רק מי שאין לו ברירה. מי שיכול לוקח מונית, הולך ברגל, או ששם נפשו בכפו ומעדיף לנסוע ברכב פרטי – רק לא באוטובוס. שם נוסעים רק מי שאין להם ברירה. אלו שאין להם כסף למונית או לרכב פרטי, בקיצור: תלמידי תיכון, קשישים, עניים וחרדים.<br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">את 15 דקות, ארגון הפועל לשיפור התחבורה הציבורית בירושלים, הקמתי יחד עם אהוד עוזיאל. החלטנו שנמאס לנו. לדעתנו הרכבת הקלה היא תירוץ גרוע. אנחנו חושבים שתכנון נכון, ובעיקר - כזה שמשתף את הציבור - היה פותר ויפתור בעיות עתידיות. ראש העיר ניר ברקת ושר התחבורה ישראל כץ מתעלמים. מהצד השני עוד לא נתקלנו בנושא שסוחף כל כך הרבה ירושלמים מכל כך הרבה קצוות שונים של העיר. <br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><br />
</div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">אנחנו עומדים להשיק אתר אינטרנט חדש. אתם מוזמנים להציץ בו <a href="http://sites.google.com/site/forum15dakot/">בסביבת העבודה בקישור הזה</a>. נשמח לשמוע כאן הערות והצעות לשיפור. שמואל בראנץ, שעובד עליו במרץ בשבועות האחרונים, ישמח גם לשמוע מילה טובה.<br />
</div></div>יוסי סעידובhttp://www.blogger.com/profile/17628883555758116419noreply@blogger.com6